מוחמד א-דורה מככב במכתב הסרבנים

אלוף דורון אלמוג

מפקד פיקוד דרום

ד.צ. 02392

צה"ל

אלוף הפיקוד*,

מכתב זה נכתב על-ידי בצער רב, ולאחר היסוסים רבים, אולם החלטתי שאין ביכולתי להחריש יותר לנוכח מה שקורה בצה"ל בכלל ובפיקוד הדרום בפרט.

עד לפני ארבע שנים פיקדתי על פלוגת הסיור של חטיבה ------ (הפרטים שמורים במערכת), ואני עדיין משרת בחטיבה זו, בעיקר בתפקידי בקרה. השנה  ימלאו לי 45, ועד לאחרונה היה ברצוני להתנדב להמשך שירות מילואים. אולם מספר אירועים שכנעו אותי שאסור לי להמשיך ולשרת בצבא שאיבד את הבסיס המוסרי שעליו הוא היה אמור להישען.

המקרים שאליהם אתייחס בהמשך, אירעו כולם בפיקוד דרום ולכן הם באחריותך ובאחריות קודמך לתפקיד, יום-טוב סמיה (היו גם אירועים חמורים בפיקוד מרכז, אולם לא אתייחס אליהם כאן). אחריותך נובעת קודם כל ממתן פקודות, שבחלקן הן בלתי חוקיות לכאורה, ורובן בלתי מוסריות. אבל בנוסף לכך אתה (כמו מפקדים בכירים נוספים) נושא באחריות לאי העברת מסר ברור וחד לכל דרגי הפיקוד, לגבי המותר והאסור. אין לי ספק שחלק מהמעשים הנוראים היו נמנעים לו היה מועבר מסר כזה.

הריגת הילד מוחמד דורה בחודש אוקטובר 2000 הייתה מבחינתי האירוע הראשון שדגל שחור גדול מתנוסס מעליו (אם יורשה לי לצטט מפסיקת כפר-קאסם). עד לרגע זה לא ידוע לי על אף חייל או מפקד בצה"ל שנתן את הדין על הריגה זו. מביך מאד היה הניסיון של קודמך להסתייע בעדות המומחה המפוקפקת של יוסף דוריאל, כדי להוכיח שמוחמד דורה לא נורה ע"י חיילי צה"ל.

הריגת חמשת הילדים ממשפחת אל-אסטל ע"י מטען צד בחאן-יונס בנובמבר 2001, הוכיחה שלא היה זה מקרה חריג אלא נורמה מוסרית מקובלת במחוזותינו. חוסר הטיפול של צמרת הצבא בפרשה נוראית זו, והפקרת הבמה לפוליטיקאים מסוגם של צבי הנדל ועוזי לנדאו כדי שיצדיקו את הרג הילדים, רק מחזקת את תחושתי שחיי אדם הפכו לזולים מאד בעיני מפקדי הצבא. אמנם ננקטו צעדים משמעתיים נגד מספר קצינים, אולם היו אילו צעדים מגוחכים בקולתם, ודרג הקצינים הננזף היה זוטר.

הריסת הבתים ברפיח החודש היא המשך ישיר לאירועים הקודמים. תגובת תא"ל ישראל זיו ותגובתך רק הגבירו אצלי את תחושת הבושה על היותי חלק מהמערכת. ברצוני להזכירך שענישה קולקטיבית של חפים מפשע הינה בלתי חוקית על-פי אמנת ז'נבה ועל-פי כל קריטריון מוסרי מקובל.

לסיכום, אינני נאיבי, וברור לי שהצבא נמצא בלחימה כזו או אחרת מזה זמן רב. כמו-כן, הצד שכנגד נוקט בפעולות נפשעות במקרים רבים. אולם למרות זאת, אין לנו שום זכות לפגוע בחפים מפשע, וחובה עלינו לקיים את החוק ולציית לצווי המוסר. שאם לא כן אנו שומטים את הבסיס לקיומנו.

בכבוד רב,

עמר קרפ,

רס"ן במילואים,

כוכב-יאיר

העתק:

אלוף-משנה (מיל.) דני ואן-בירן, מח"ט -----

* מכתב זה נשלח לאלוף אלמוג ב- 25 לינואר 2002, אולם נותר ללא מענה.

ימים ספוריים לאחר מכן, חתם עמר על "מכתב הלוחמים".