לאה רבין כותבת בספרה: יצחק לא נפגע, השב"כ ללאה: יצחק "במכונית השניה" "מאחרינו", דליה רבין "כולנו אכולי ספקות"

רצח רבין יצר תהום של פחד ושנאה בין הימין והשמאל. שנאה מהשמאל אל הימין שרצח לו את ראש הממשלה, ופחד הימין ובעיקר הדתיים שבתוכם שהואשמו ע"י השמאל ברצח. הסופר הידוע איש השמאל הדתי חיים באר שהוריד את הכיפה מראש סיפר לי באותם ימים שהוא חש באוירה קשה של ציד מכשפות. מנחם לנדאו ממלא מקום ראש השב"כ באותם ימים, איש דתי, לא הרגיש בנוח עם הכיפה על ראשו.

אלא שלא רק הימין חש בפחד. עד היום ראשי הימין חוששים לגעת בנושא, למרות ה-"סרק סרק", למרות  השאלות הקשות שהועלו ע"י בני משפחת רבין. למרות החור המתאים במימדיו לחור ירי בחולצה ובגופיה מלפנים, בעוד יגאל עמיר ירה מאחור, ממצא שהוצג בערוץ 2 ביום השנה העשירי לרצח ראש הממשלה, למרות הצעתו של תום שגב בעתון הארץ לבדוק אחת לאחת את טענות הקונספירציה (ראה להלן) למרות מאמרו של פרופ' סגל ב"הארץ" להענות לבקשת בני משפחת רבין ולתהיות שהעלה שמגר (שאלת הסרק סרק),  אנשי שמאל הגונים דוגמת בני משפחת רבין חוששים לגעת בנושא, לאחר שעתונאים ב"הארץ" ובעתונים אחרים תקפו את משפחת רבין על דרישתם לפתוח את החקירה מחדש.
במאמר בעולם האשה דליה רבין מספרת על כתב ערוץ 2 מתי כהן שהחל לחקור את הנושא ונעלם. בפגישה שהתקימה בחדרה של דליה רבין בכנסת, דליה סיפרה לי שהספקות ברצח אביה מקשות עליה לישון בלילה, ובקשה ממני שאבטיח לה שלא ארים ידים בחקירה, אלא שעתון הארץ שידע על בקשת בני משפחת רבין לפתוח את החקירה מחדש, ואף פירסם זאת בסדרת מאמרים כנ"ל, תקף אותי קשות על שחקרתי את הנושא. 
האיתולות בעתונות הישראלית.

תום שגב במאמרו "לפרסם הכל" מעלה את האפשרות שמשהו מעלים את האמת ועל שגב מציע לבדוק את טענות הקונספירציה אחת לאחת:

לפרסם הכל

מאת תום שגב

עשר שנים אחרי רצח רבין - יש עוד חומר חסוי בפרשה הזאת. כל עוד יש חומר כזה, אין להוציא מכלל אפשרות שמישהו מעלים את האמת. מצבן של תאוריות הקשר מעולם לא היה טוב יותר. הגיע הזמן למחקר שיבדוק את טענות הקונספירציה אחת לאחת. http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=640827&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0

 לאה רבין ואנשי השב"כ שומעים את הקריאות "סרק סרק", ו-"זה לא אמיתי", אנשי השב"כ אומרים לה שיצחק ברכב השני שאחריהם !

מעבר לקריאות הסרק, לאה רבין הסמוכה למקום הירי מגלה שבעלה לא נפגע: "כשהתבוננתי ביצחק בהרף העין קודם שכיסו אותו השומרים הוא נראה בסדר גמור", כך גם בטוחים אנשי השב"כ שלוקחים אותה ברכב.
כשהיא שואלת אותם איכן יצחק (רבין) הם אומרים לה "במכונית השניה".
לאה: "איפה?"
אנשי השב"כ "מאחורינו". 

אנשי השב"כ הנוסעים עם אשתו של רוה"מ בטוחים שיצחק רבין במכונית שניה הנוסעת למטה השב"כ.

להלן הקטעים המצולמים מספרה של לאה רבין:

והסתירות ממשיכות:

רוה"מ מגיע לבית החולים בלי שאף אחד ידע מראש על הגעתו!!, וזאת למרות העובדה שבמקום הירי היו אנשי ביטחון רבים ולכולם מכשירי קשר אלחוטיים המיועדים להתריע על כל ארוע חריג, ובעיקר על הפגיעה ברוה"מ.

 ברכב שהוביל את לאה רבין ממקום הירי אנשי השב"כ אומרים לה "זה לא היה אמיתי", ורבין במכונית הנוסעת מאחריהם, ועל כן אינם לוקחים אותה לבית החולים. לאה שראתה שבעלה לא נפגע, ששמעה את "הסרק" במו אוזניה, ששמעה את בטחונם של אנשי השב"כ שרבין לא נפגע,  מתארת (בקטע הצילום הקודם מהספר) את הפליאה שלא לוקחים אותה למסיבה המתוכננת בצהלה!  
 
מטה השב"כ נמצא מחוץ לעיר כלומר זמן הנסיעה לא קצר, ושם תוך המתנה לא קצרה ומורטת עצבים  "הזמן עובר לאט", עד שנודע להם שרבין בבית החולים.
יחד עם רבין היה הנהג ורובין איש השב"כ, המחזיקים קשר אלחוטי לשב"כ, פרט להם היו במקום אנשי שב"כ רבים ובמשך הדקות הארוכות מורטות העצבים אף אחד לא מדווח למטה השב"כ שרבין נפצע ונלקח מיד לבית החולים? כך לפחות על פי עדות הנהג דמתי בפני ועדת שמגר כאילו הם הגיעו לבית החולים בתוך דקה וחצי.
אם רבין הגיע בתוך דקה וחצי לבית החולים הכיצד שומרי השב"כ בטוחים שרבין נוסע אחריהם, והכיצד לאחר הגיעם למטה השב"כ הם לא יודעים משך דקות ארוכות שרבין פצוע בבית החולים? 

התעלומה נפתרת כשבודקים את דוחות המעצר (2 דוחות) ואת צילום השעון על ידו של השוטר האוחז ביגאל עמיר המגלים שהוא נעצר בשעה 9:30, כ-22 דקות קודם שרבין נרשם בבית החולים (שעה 9:52). 
הרופאים קבעו שרבין נפגע 4 עד 5 דקות קודם לבדיקה בבית החולים - כלומר ב-4:47 עד 4:48 בעוד יגאל עמיר נעצר ב-9:30 (17 עד 18 דקות קודם לפגיעה ברבין)
הנהג דמתי העיד בועדת שמגר שהם נסעו משך דקה עד דקה וחצי עד לבית החולים  (כלומר התחילו בנסיעה מיד לאחר הירי ב-9:50, כ-20 דקות לאחר שיגאל עמיר היה כבר עצור.

לאן רבין הפצוע נעלם למשך 20 דקות עלומות?
מדוע הנתון המדהים הוסתר מהציבור?
מה קרה שם באמת?

מרים אורן שעמדה סמוך לרבין בעת הארוע מחזקת את עדותה של לאה רבין. מיד לאחר הארוע מרים אורן אומרת לכתב הטלויזיה (ערוץ 1)  "רבין לא נפגע" וכן  " רבין הרים את רגלו כדי להכנס לרכב ונשמעו 3 יריות" והיא מוסיפיה "רבין לא נפגע".
אורן נשאלת "את בטוחה?" והיא עונה החלטית "רבין לא נפגע".
הכתב שואל "איפה עמדת?" 
אורן משיבה: "מטר, מטר וחצי ממנו, רבין לא נפגע"

מרים אורן בשידור הטלויזיוני:
 http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=1098530&SourceId=2019669


לסיכום - 4 עדויות ניפרדות מהדקות הראשונות לאחר הארוע מוכיחות לכאורה שרבין לא נפגע ("סרק סרק", עדות לאה רבין בספרה "יצחק נראה בסדר גמור", עדות מרים אורן "רבין לא נפגע", עדות אנשי השב"ב "תירגולת", "רבין במכונית השניה") , והאליבי של יגאל עמיר לגבי שעת הרצח (יגאל עמיר נעצר 20 דקות לערך לפני הפגיעה ברבין).

העתונות פרט ליוצאים מהכלל  מנסה להסתיר.
משטרת המחשבות הפכה לתו תקן בעתונות הישראלית.
ומה שלא פחות חמור העתונות הישראלית שותפה לקונספירצית ההשתקה, ובכך הפכה לשותפה לשיבוש החקירה ולחיפוי  על ממצאים המסתירים לכאורה את הרוצח.


קטעים נוספים (מתוך הראיון המצורף מעולם האשה) בהם דליה רבין מציגה את בקשתה של המשפחה שהרצח יחקר מחדש:
דליה: "היתה תקופה שערוץ 2 עם הכתב מתי כהן הכינו תחקיר רציני. הם סיפרו לי על הממצאים וזה עורר אותי מאוד. לצערי הם לא עשו עם התחקיר הזה כלום".
דליה: "בכל פעם מחדש אני מגיעה למסקנה שאולי אין סיכוי שאגיע לאמת, ויורדת מזה, ואז, דרך אדם אחר שמוטרד מזה לא  פחות מבני המשפחה, זה מתעורר מחדש. זה מציק לי מאוד".

דליה רבין שבקשה ממני לחקור את רצח אביה העבירה בקשה לראש הגנזך הלאומי פרופ' אבייתר פרייזל שיסייע לי בחקירה. הסיבות לכך מפורטות בקטע המצולם:


הערה - הצגתי את החומר באתר הפילוספיה של YNET. כמה חודשים אח"כ YNET סגרו את האתר ומנעו בכך את האפשרות לעיין בחומר הנוגע לרצח רבין.  

(המשך הראיון) דליה: "כשאני שומעת שאדם כמו אביגדור אסקין (שנשא את תפילת ה"פולסא דנורא" הקללה למותו של רבין), שאני עוקבת אחריו מאז הרצח בשבע עיניים מופעל ע"י השב"כ, זה מעורר אצלי מחשבות ותהיות". דליה שהיתה אז מועמדת לתפקיד סגנית שרת הביטחון היתה אמורה לדעת.
דליה שואלת עוד: "למה אמרו לאמא שלי שזו תירגולת? ומה קרה לאינסטנקטים החיוניים כל כך לכל מאבטח? איך זה שלא ירו בו (ביגאל עמיר)? תראי מה היה כעת עם מובראק (שירו במתנקש), איך זה שהאנשים שתפקידם להגן על האבא שלי  לא ירו אינסטנקטיבית במי שירה בו? "
והיו שם מספר אנשי שב"ב מיומנים, לא רק אחד שעלול להתבלבל.

קטעים נוספים מאותו ראיון:
 דליה: "ערוץ 2 הכינו תחקיר רציני, לצערי הם לא עשו כלום עם התחקיר" (מדובר על נובמבר 99).

המשך:
"רצח אביה אינו מרפה ממנה "4 שנים חלפו" היא אומרת "והכאב פושט ולובש צורה".
"כל אחד מאיתנו וכולנו ביחד אכולים ספקות לגבי איך קרה ומה קרה, וזה הכי קשה. הכי קשה".
"יש לכולנו תחושה שגמרו את כל הסיפור במסקנה שהרצח היה פאשלה. זה פשטני מדי. יש המון סימני שאלה לגבי ליל הרצח".
המראינת: "כמו מה?"
דליה: "הרי מישהו צעק "זה סרק" ואין תשובה מי צעק. ועדת שמגר לא קבעה מי היה האיש שצעק שמדובר בכדור סרק".
המראיינת: "מאין הביטחון שימישהו צעק "סרק". אולי מדובר בשמועה?"
דליה: "אמא שלי שמעה בודאות. היא צלצלה אלי הביתה מיד אחרי שזה קרה ואמרה לי "ירו באבא אבל זה לא אמיתי. אמא היתה בתוחשה שלא קרה כלום, שזה לא אמיתי, שהכול בסדר. שאבא בסדר".
"כשאנשי הביטחון הסיעו אותה במכונית אחרת לבית החולים, הם אמרו לה שזה לא אמיתי".
 

 כמה חודשים אח"כ נפגשתי עם דליה בכנסת בפגישה נכחה אחת מהעוזרות של דליה. דליה שראתה כמה מהממצאים  אמרה  שהשאלות  מקשות עליה לישון בלילה. ובקשה שלא ארים ידים כמו כתב ערוץ 2.
בפגישה הצגתי את בעית החור בקידמת החולצה (המתאים לקליע 9 מ"מ) עליו דיווח היס בדו"ח הפתלוגי, שאינו מתאים ליגאל עמיר שירה מאחור (בסרט של קמפלר).  דליה בקשה שאבטיח להמשיך בחקירה, ולבקשתי העבירה בקשה לראש הגנזך הלאומי פרופ' אביתר פרייזל שיסיע  בתחקיר ויאפשר לי לבחון את הבגדים של רבין.

כמה שבועות קודם גיליתי בארכיון הלאומי  תוך ליווי מקצועי של הקבוצה של ג'י בושינסקי,  ששיר השלום זוייף, כאשר סימן החור וסימני הרשף בשיר השלום נעלמו משיר השלום שנשמר בארכיון הלאומי.  היו  שאלות נוספות שהצריכו בדיקה. בסופו של דבר למרות בקשת דליה לא ניתן  לי לראות את הבגדים, אולי כדי למנוע את חשיפת החור הכפול מלפנים בחולצה ובגופיה. 
עם זאת ניתן לי לראות ממצאים אחרים ובכללם התימלול המלא של פעולת ועדת שמגר ושל ועדת האיסוף, צילומי הסטיל  על ידי גרשון שליונסקי, סרט הוידאו שצילם קמפלר, שיר השלום שהיה בתוך כריכה מהודרת, האקדח וקליעי האקדח, וחומר רב נוסף.

את עיקרי המחקר הצגתי בפני פרופ' יוסי אלמוג שהיה אז בחופשת פרישה מתפקידו כראש המז"פ, ובפגישה נפרדת עם ברוך גלדשטיין קצין חקירות מיוחד של המז"פ ואריה ציכנר שהיה אז עוזרו של ראש המז"פ החדש.
אריה סיפר  שבועים אח"כ על שהוא דיווח על ממצאים לניצב יוסי סדבויים ראש אגף החקירות במשטרת ישראל, ולרב ניצב יהודה וילק המפכ"ל.

חיפוש בארכיון האינטרנט של עתון הארץ מגלה שורה של מאמרים המספרים על בקשת בני המשפחה לפתוח את החקירה מחדש, אלא שהממשלה מתנגדת, משרד המשפטים מתנגד, השב"כ מתנגד...

התנגדות המערכת לבדיקת הממצאים שנחשפו ע"י משפחת רבין ואחרים המשיכה גם לאחר פירסום תוצאות התחקיר ביום השנה ה-10 לרצח רבין  בערוץ 2 שם הוצגו חורי הירי  בגופיה ובחולצה של רבין, מקדימה, בניגוד לצפוי מירי מאחור ע"י יגאל עמיר.
תופעה שחייבה בחינת הממצאים הולידה שתיקה מצד העתונות הפרקליטות המשטרה והמערכת הפוליטית.
בעתון הארץ מציגים עד היום את מי שחוקר את רצח רבין כימין קיצוני, כהזוי.
הסתירה האבסורדית בין פרסום בקשת בני המשפחה מחד, ומאידך סתימת הפיות הגורפת - זועקת לשמיים.

להלן אחד מקטעי התקציר בארכיון האינטרנט של הארץ: 

שאלת המיליון דולר

האדם החושב ההגון לא יכול לברוח מהשאלה מה היה האינטרס של יגאל עמיר להרוג את רבין ולהביא למינוי של פרס כראש הממשלה?

הכיצד מי שרצה לעצור לכאורה את תהליך אוסלו יבצע רצח שיביא את שמעון פרס, הכוח המניע להסכם אוסלו, לכס ראש הממשלה?
אדם לא מסכן את חייו ואת חירותו כדי להשיג יעד המנוגד לכל תפיסת עולמו.

מי עמד אם כן מאחרי הירי?

האם היה זה שמעון פרס עליו אומר רבין "חתרן בלתי נלאה"?
האם גורמים בשב"כ כפי שרמזה דליה רבין במקומות שונים (כולל בראיון בעולם האשה בהתיחסותה לאביגדור אסקין).
אם קבוצה קטנה בשב"כ רצחה אולי את רבין אין זה הופך את השב"כ כולו לרוצחים.
אם בודדים בשב"כ ובתוכם ראש השב"כ דאז כרמי גילון היו חלק מהקונספירציה (יש הוכחות נסיבתיות אך לא הוכחות חותכות) הרי שהם חשפו זאת בהכרח לבודדים.

"הנחת היסוד שעליה ביסס חתרן בלתי נלאה זה את אשליותיו הייתה שבינו לבין ראשות הממשלה אין מחסום אלא יצחק רבין"
"די לסלק אותי מדרכו ולהישבע אמונים כראש הממשלה"
"להיטות הזאת לא ידעה גבול. הדחף הזה לא הכיר מגבלות. "הכול מותר"
"הדלפות וחתירה מתמדת תחת מעמד ראש הממשלה, וערעור מעמדה של הממשלה, לפי המשנה הבולשביקית הנודעת; ככל שיהיה רע יותר, כך יהיה טוב יותר לאנשי פרס ולמנהיגם"
(פנקס שרות עמ' 534)

רבין לא אמר זאת בשיחת חולין בערב שישי, אלא בספרו כשהוא יודע שפרס עלול לתבוע אותו לדין.
ואכן יש עדויות על שקריו וחתרנותו של פרס בהתבטאויות כמה מראשי המדינה  (דוגמת משה שרת ואחרים)
ועתה אומרים "אני לא מאמין בקונספירציה" ומי שאומר אחרת נחשב במדינה להזוי.
למה? אם הכול בסדר למה לסתום פיות בישראל הדמוקרטית?
למה רבין לא חשש לומר על פרס "חתרן"?
ומה משמעות המילה חתרן? לא קונספירטור?? ולמה עד כדי "בלתי נלאה".
ולמה התקשורת הסתירה את השנאה של פרס לרבין כפי שנחשף ע"י שמעון שיפר ונחום ברנע מידיעות אחרונות?

מי הרוויח מרצח רבין ומי הפסיד?
- פרס התמנה לראש ממשלה
- רבין שאמר על פרס חתרן בלתי נלאה נרצח,
- ביבי שהוביל ב-7% עד 20% בסקרים מול רבין, ירד מיד לאחר הרצח לפיגור של 30% בסקרים מול פרס. בסקר שפורסם כשלושה חודשים לאחר הרצח (מעריב 30 בינואר 96) - פרס קיבל בסקר שפורסם בכותרת ראשית במעריב ל-53%, מול ביבי 23% - יתרון של 30% במקום פיגור של 7%). 
להרוג כמה ציפורים במכה אחת.

מדוע פרס מינה את כרמי גילון לראש מרכז פרס לשלום?
למה פרס מינה את כרמי גילון לשגריר ישראל בדנמרק למרות התנגדות הדניים למינוי וזאת משום שכרמי גילון היה אחראי על השב"כ שעינה  עצירים ערביים.

ומדוע העתונות מסתירה?  
ומה שיותר עצוב תופעת המקארתיזם הגורפת בעתונות הישראלית, בסגנון שנות ה-50 של המאה הקודמת בארה"ב.
האם ישראל עדין ראויה להחשב לדמוקרטיה מערבית?

ראוי להביא את פסיקתו של השופט אדמונד לוי בשאלת יכולת בית המשפט לפסוק בצדק מול הלחץ המופעל ע"י התקשורת ("זה מכבר נחצה הגבול.. אין אנו מצויים במגרשם של חופש הביטוי" ), פסיקה חמורה זאת זאת שעלתה בהקשר של  ביטול עסקת הטיעון  של הנשיא קצב,  הוצגה במאמר שפורסם ב"הארץ" מיד לאחר פסיקת הבג"ץ.
ציטוט: "ייחודה של הפרשה", כותב לוי, "הוא במעורבותם הפעילה וחסרת התקדים של גיבוריה בהזנתם היזומה או הנגררת של אמצעי התקשורת... כשופט אני מתקשה להשלים עם הדבר. ראשית, טמון בו סיכון ממשי להשפעה, אם לא על בית המשפט הרי על אלה העשויים לשמש עדי מפתח בפרשה. שנית, מאיים הוא להעביר את מרכז הכובד בשאלת האשמה או החפות מן הערכאה המוסמכת אל המרקעים ואל דפי העיתונים, תוצאה אשר מקומה לא יכירנה בחברה דמוקרטית... אין פירוש הדבר שעל בית המשפט לעטות על פעולתו מסך, במטרה להסתירה מעיניה של ביקורת חיצונית. אדרבה, לא ניתן להפריז בחשיבותו של עקרון פומביות ההליך ובזכותו של הציבור לדעת. אך נוכח התערבות כה קיצונית בהליך הפלילי, דומה כי זה מכבר נחצה הגבול הראוי. שוב אין אנו מצויים במגרשם של חופש הביטוי ושל חופש המידע".

מסכם העתונאי מהארץ: "דבריו של לוי מבטאים את חששו הכן מההשפעה הדרמטית שעלולה להיות לסיקור התקשורתי, זה שקודם למשפט וזה שמתקיים במהלכו, על שיקול הדעת של המעורבים בו ועל תוצאותיו. לוי אף מעז לתהות באשר ליכולת של עמיתיו, אולי גם זו שלו, להישאר חסינים בפני הלך הרוחות הציבורי".

("ומה אם מזוז חשש לנצח"  שלומי ברזל\ הארץ 27.2.2008 - http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/958622.html).

ראוי להביא את דבריו של השופט המחוזי טימן על חבריו במחוזי עם פרישתו מכס השיפוט לאחר 27 שנים (ראיון בהארץ): "פעם אמרתי לשופט בהרכב שאני רואה בעייתיות בראיות בתיק. אפילו לא דיברתי על זיכוי, והוא אמר לי, 'אתה יודע מה יעשו לנו פה אם נזכה?"

ומול מילים קשות אלו של השפעת התקשורת על החלטות בית המשפט מה היו סיכוי  יגאל עמיר למשפט צדק  ברצח רבין ובתוכם ע"י השופט אדמונד לוי כאב בית הדין? האם אדמונד לוי העלה שאלות דומותו בינו לבין עצמו טרם שחתם על פסק הדין?
האם עתון הארץ שואל עצמו  עד כמה הוא "העתון לאנשים חושבים" סייע בהזניית השיח הציבור,  ברמיסת הדמוקרטיה, והמחשבה החופשית?

והרי סתימת הפיות ורצח הדמוקרטיה המתמשך  גרוע מהרצח עצמו.
מדינה דמוקרטית אינה רשאית לנהוג ככנופיית פשע המנסה למנוע את חקר האמת.
וקשה לי לא פחות שתיקת הכבשים של אנשי הרוח בישראל.

הדמוקרטיה הישראלית לאן?