אני אוהבת אותך ברייאן - על מעגל החיים והאהבה...

עוד רגע וברייאן היה מפספס את הזקנה העומדת בשולי הכביש,

מבעד לאור הקלוש של שעות בין הערביים והגשם הסמיך הוא הבחין בנואשותה

הוא עצר את מכוניתו הישנה לפני המרצדס המפוארת,

יצא אל טיפות המים הכבדות, והתקרב לעברה

על אף החיוך שעל פניו, הזקנה דאגה.

הוא הראשון שעצר זה שעה ארוכה בעיקול הדרך המיותם.

בחור צעיר לבושו דל, והיא לא הייתה בטוחה בכוונותיו

מקופלת בתוך עצמה ובתוך הקור הרטוב הוא יכול היה לחוש בחוסר הביטחון

"אני פה לעזור לך, גבירתי, הוא אמר"

 "למה שלא תחכי באוטו, חם שם, שמי ברייאן אנדרסון".

פנצ'ר בגלגל היה כל הסיפור, משימה בלתי אפשרית עבור האישה הזקנה.

ברייאן זחל מתחת לאוטו, מחפש מקום לחבר את הג'ק,

הוא נשרט בברכיים, נרטב משלולית הגשם העכורה שהצטברה מתחת למרצדס המפוארת

בגדיו היו רטובים מהמים והבוץ, ידיו כאבו מעט קהים מהקור, בריאן לא חש בהם.

הוא יצא מתחת למכונית, מחליף את הגלגל הפגום בחדש,

ותוך שהוא מחזק את אחרוני הברגים אל מקומם, היא פתחה את החלון והחלה לשוחח

היא סיפרה לו שהיא מסיינט לואיס, לא מפסיקה להודות לו,

רק עברה כאן, כאשר נשמע הפיצוץ בכיוון הגלגל.

ברייאן חייך וסגר את תא המטען.

האישה שאלה - כמה אני חייבת

כל סכום שהיה מבקש היה מקובל עליה היא חשבה בהכרת תודה,

תוך שהיא מדמיינת על הדברים הנוראיים המאיימים על אישה בודדה במקום השומם

ברייאן לא חשב על תשלום.

הוא עצר לסייע לאדם במצוקה,

והאלוהים יודע שיש הרבה אנשים שנתנו לו יד, כשהוא היה זקוק

כך הוא חי כל חייו, מעולם לא עלה בדעתו לנהוג אחרת.

הוא אמר לה שאם היא רוצה לגמול לו,

בפעם הבאה שתראה אדם הזקוק לעזרה, שתעניק לו את העזרה לה הוא זקוק.

"ותחשבי עלי" הוא הוסיף בחיוך

הוא חיכה עד שהגברת הזקנה נכנסה לרכב והתניעה

למרות הרטיבות הלכלוך הקור והעיפות הייתה לו הרגשה טובה

בשעה שהתקדם לעבר הבית הריק, תוך שהוא מסתכל בשעון

הוא חשב על אשתו, עדין בעבודה

כמה קילומטרים במעלה הדרך הזקנה ראתה בית קפה קטן

 ונכנסה לאכול משהו, להתחמם מעט

המסעדה נראתה עלובה, שולחנות עץ פשוטים, טפטים מקולפים, הדלות זעקה

משאבות הדלק מחוץ למסעדה נראו ישנות והנוף על רקע השמים הקודרים, היה מוזר

מלצרית צעירה לבושה במדים דהויים, פנתה אל הזקנה הרועדת מקור,

ניגוד בולט ללבושה המפואר של הזקנה,

ומיד חזרה עם מגבת נקייה לניגוב השיער הרטוב.

היה לה למלצרית הצעירה חיוך מתוק כזה,

שאפילו העמידה הממושכת על הרגליים לא היה יכול למחוק

קל היה לראות שהמלצרית בחודש השמיני אולי בתשיעי להריונה נעה בכבדות,

שלא פגמה ביחסה החם לזקנה,

למרות הכאבים והמתח שבעמידה הממושכת.

הגברת הזקנה בלבושה המפואר חשבה, בהכרת תודה, הכיצד אדם שיש לו כה מעט,

יכול להיות כזה נותן, מאיר פנים, לאדם לא מוכר

ואז היא נזכרה בברייאן

כשסיימה את הארוחה, היא שילמה עם שטר קשה של 100 דולר

ושעה שהמלצרית מיהרה להביא לה את העודף, הגברת הזקנה חמקה לה החוצה,

והמלצרית הבחינה בדבר מה שהיה רשום על המפית

דמעות עמדו בעיניה כאשר היא קראה:

"אינך חייבת לי דבר, גם אני עמדתי במצב קשה, וזר לא מוכר לי סייע

 והנה אני גומלת לך באותה מטבע

אם את באמת רוצה לגמול לי חזרה

כל שעליך לעשות הוא להמשיך את שרשרת הנתינה והאהבה..."

מתחת למפית, המלצרית הבחינה בפליאה, היה מונח שטר ירוק מקופל של אלף

היו עוד שולחנות לפנות, קעריות סוכר למלא, אנשים לשרת,

והמלצרית הצליחה לעבור את המשמרת,

מעט חסרת סבלנות לפגוש את בעלה ולספר לו על הזקנה המופלאה

כשהיא שבה הביתה מהעבודה, היה כבר לילה

תוך שהיא נזכרת בדברים שהגברת הזקנה רשמה על המפית

היא חשבה על הלידה הצפויה בחודש הקרוב,

הבית הריק והכסף שכה הייתה זקוקה לו,

זה היה יכול להיות קשה, היא חשבה בפליאה, אלמלא הזקנה הנדיבה,

היא ידעה כמה בעלה דואג.

וכשהוא ישן לצידה היא נישקה אותו ברכות ולחשה בקול שקט,

"הכול הולך להסתדר. אני אוהבת אותך, ברייאן אנדרסון..."

אני לא יודע מי המקור, ומי המתרגם, אשמח לדעת.

בינתיים תודה לזהבה גבריאלי

שהעבירה לי באמייל את המסר הנפלא

ישנה אמירה "גלגל חוזר בעולם".

אניממשיך ו שולח את הסיפור

ומבקש שתעבירו אותו הלאה לחבר לחברה לאהוב

תנו לאור להאיר

חברים טובים הם כמו מלאכים...

לא תמיד רואים אותם, אבל תמיד יודעים שהם שם.

נחום שחף

.