המגזין למחשבה פתוחה - מדע, טכונלוגיה, פילוסופיה, ביקורת הממסד
תחקירים:  א-דורה, רבין, אדיסו מאסלה, כפר כנא
צור קשר

על פילוסופיה ומדע – כל מה שרצית לשאול ולא העזת

אלכס א. בלוג 15.04.2006 23:21

מענה לשאלות יסוד במדע ובפילוסופיה "כל מה שהיית רוצה לדעת אבל לא ידעת שאתה לא יודע" (נ.ש.) פילוסופיה - למה אני חי מלכתחילה? מהי מציאות? איך ניתן לדעת שאנחנו לא חיים באשליה או חלום? ולמה אני שואל למה? הקוגיטו של רנה דקארט "אני חושב משמע אני קיים" מדע - כיצד היקום נוצר - על המפץ הגדול, מה היה לפני היקום, ומה מצוי מחוצה לו? מהם החיים? האם נסיעה בזמן (בעיקר לעבר) – אפשרית? או שעדיף להזמין מונית? הסטוריה - מי הם 50 האנשים המשפיעים ביותר בתולדות האנושות?



שאלות ותשובות אוניברסליות
 
אלכס ל. ggergew@yahoo.com

מאמר עדכני:
http://city.boom.co.il/supermind/


מי אני?
– אתה יצור ביולוגי המודע לעצמו (לכן אתה קורא לעצמך "אני") ולסביבתו. יצור בעל מנגנונים שמסוגל לייצג את דמות עצמו, סביבתו, להיות בעל מושגים על העבר והעתיד, לומד, חושב, מרגיש, מדמיין, זוכר ושולט בעצמו – ה"מכוון" את התנהגותך המנטלית והפיסיקלית בהתאם לזהותך ולמתרחש סביבך. "אתה" מערכת הבקרה (לאו דווקא ההכרתית) המפקחת על הגוף ותפקודו; מערכת הקולטת מידע, מעבדת אותו ומגיבה בהתאם. "אתה" הוא גם הגוף שנתון לשליטתה של מערכת הבקרה. אז מי אתה? אתה המכלול המכונה "בן אדם" – על מערכותיו השונות.

מה אני? - אתה שייך לממלכת בע"ח, למערכת המיתרנים, לתת מערכת החולייתנים, למחלקת היונקים, לסדרת הפרימטים, למשפחת ההומינידים, לסוג הומו, למין ספיינס. ההומו ספיינס התפתח מהומינידים קדומים יותר, שאלה בתורם התפתחו מאב קדמון אחד.

למה אני חי מלכתחילה? – אתה חי מכיוון שבעבר נפגש זרעון עם ביצית ונוצרה הזיגוטה אשר התחלקה לתאים רבים שהתיימנו למערכות שונות: מערכת העצבים, תאי דם, עצמות, רבייה, שרירים ואיברים. כל המערכות התפתחו והבשילו בהיותך ברחם אמך (והמשיכו במגמה דומה גם לאחר שנולדת), והתוצר הסופי הוא מה שאתה - בן אדם. אתה חי מכיוון שלבני אדם יש תכונות מסוימות אשר מסייעות להם לשרוד. רק בני אדם שיש להם את התכונות המסייעות להם לשרוד, חיים כיום. אין זה אומר שכל בני האדם נולדו עם התכונות הללו, כיום אנו מספיק נבונים על מנת לרכוש אותן לבד.
יצור חי הינו מערכת שמסוגלת לבצע את כל הפעולות הבאות: לקלוט חומר ואנרגיה מסביבתה, להמיר אותן בתהליכים ביוכימיים לחומר ולאנרגיה בצורות אחרות, להפריש חומרי פסולת, לנוע בחופשיות או במידה מוגבלת, לגדול, להתרבות ולהגיב על גירויים חיצוניים שונים.
לשם ביצוע הפעולות הללו, לבני האדם ישנן מערכות גוף; כל מערכת גוף מורכבת מאיברים, והיא מבצעת פעולת חיים קריטית אחת או יותר. לדוגמה: תפקידה של מערכת העצבים, הוא להעביר אינפורמאציה שמקורה באיברי החושים ולנתחה, וכן לשאת דחפים עצביים המשפיעים על תגובתם של השרירים והבלוטות. האיברים במערכות הגוף, מבצעים פונקציות שונות כמו הזרמת דם בגופנו (הלב), פירוק המזון ליחידות קטנות (קיבה) ועוד. האיברים בנויים מרקמות שהן קבוצת תאים הפועלת יחדיו. התאים בגופנו ממלאים תפקידים חיוניים ביותר: עליהם לבצע את הפעולות הביוכימיות של החיים, עליהם לייצר ולעבד אנרגיה ועליהם לאחסן את המידע הגנטי שיש להעביר לדור הבא.
גופך הוא מכונה נפלאה בעלת חלקים ותכונות שנועדו לשמור על חיינו ובריאותנו. הוא בנוי כך שהוא מנצל את המשאבים הבסיסיים בסביבתך לשם מחייתו – כאשר החלקים המעבדים את המשאבים הללו אחראים למחייתך.

כיצד כל היקום הזה נוצר? – התיאוריה המקובלת כיום בדבר היווצרותו של היקום, נקראת 'המפץ הגדול'. לפיה החל היקום את דרכו ממצב של סינגולריות, שבו כל האנרגיה ממנה נוצר, הייתה מרוכזת בנקודה אחת, מעין 'ביצה קוסמית'. לפני כן לא היה זמן, לא היה מרחב, לא היה דבר ומאומה. לפני כ13.7 מיליארד שנה, התפוצצה 'הביצה הקוסמית' לכל עבר; היקום התמלא בפלסמת קווארק-גלואון (תערובת של קווארקים וגלואונים), ולאחר מכן החל להתפשט במהירות מסחררת ולהתקרר בהדרגה.
ההתפשטות והתקררות היקום + הפחתת הלחץ והצפיפות, איפשרו את היווצרותם של חלקיקים חדשים - פרוטונים וניוטרונים; לאחר מכן נוצרים אלקטרונים ולפטונים; פרוטונים וניוטרונים מתחברים ביחד ויוצרים גרעין (בתחילה היו רק שניים, של המימן וההליום); הגרעינים מתרכבים עם האלקטרונים: האטומים נוצרים. כ300,000 שנה לאחר המפץ הגדול, כוח המשיכה החל למשוך את אטומי המימן וההליום אחד אל השני. כשהאטומים נאספו באגד, הם הגבירו מהירות תנועתם. בסופו של דבר אטומי המימן נעו מהר מספיק בשביל ליצור תגובה גרעינית עם אטומי ההליום, תגובה זאת שיחררה כמויות עצומות של אנרגיה, והגז התחיל לזהור- כוכב נולד. בערך 2-3 מיליארד שנים לאחר המפץ הגדול, המון כוכבים נוצרו מן ההליום והמימן ביקום. באותה עת היקום היה ממולא בגזים מהם נוצרו כוכבים, אבל מה שהיה פעם גזים נהפך למקבץ של כוכבים שתכופות הסתובבו סביב חור השחור (אזור בחלל, שבו כוח-המשיכה כה עצום, עד שאפילו אור אינו מצליח לחמוק ולצאת ממנו).
לתיאוריית המפץ הגדול יש ראיות רבות שהחשובות שבהן הן: קרינת הרקע הקוסמית בגלי מיקרו: קרינה קלושה המגיעה אלינו במידה שווה מכל עברי היקום, והיא מהווה שריד למפץ הגדול. התפשטות היקום: הגלקסיות מתרחקות אחת מן השנייה, האור הנקלט מהן מוסט לאדום. ההיסט גדול יותר ככל שהגלקסיות רחוקות יותר, כיוון שאנו צופים בעבר - בטרם הואטה המהירות. צפיפות הגלקסיות המרוחקות: ככל שצבירי הגלקסיות מרוחקים יותר, כך הם צפופים יותר. היינו, בעבר צבירי הגלקסיות היו קרובים יותר אחד לשני.

מהו הרכבו, צורתו וגודלו של היקום?- היקום מורכב מכ4% אטומים (חומר רגיל), כ23% חומר אפל (סבורים שרובו מורכב מחלקיקי WIMPS), כ73% אנרגיה אפלה. מחקרים בנוגע לקרינת הרקע הקוסמית מן המפץ הגדול, הסיקו שליקום יש את הצורה הפשוטה ביותר – הוא שטוח. גודלו של היקום עפ"י ממצאים מלוויין מחקר קרינת הרקע הקוסמית, הוא כ156 מיליארדי שנות אור.

כיצד פועל היקום? – היקום מורכב מפרמיונים (חלקיקי חומר בעלי ספין לא שלם כמו 1/2, 3/2 וכו'... משום כך הם מצייתים לעקרון האיסור של פאולי ולכן הם לא יכולים להתקיים בו זמנית באותו המצב ובאותו המיקום. קווארקים, לפטונים, אלקטרונים, פרוטונים ניוטרונים הם כולם פרמיונים) ובוזונים (חלקיקים בעלי ספין שלם – 0,1,2. כל נושאי כוחות היסוד הם בוזונים. דוגמאות לבוזונים – פוטונים, מזונים, גלואונים, בוזוני היגס, בוזוני W וZ) המקיימים אינטראקציה דרך הגרביטציה (כוח המשיכה הקיים בין כל שני גופים חומריים בטבע), הכוח האלקטרומגנטי (האחראי למטען החשמלי, מגנטיות, ולהתנהגותם של חלקיקים טעונים), הכוח הגרעיני החזק (אשר מחזיק את הפרוטונים והניוטרונים יחדיו בגרעין האטומי) והכוח הגרעיני החלש (האחראי להתפרקות רדיואקטיבית). ניתן ליצור מודל מדויק של האינטראקציות הללו ע"י שימוש בתורת היחסות ובמכניקת הקוואנטים, אך אם ברצוננו להבין את התמונה הגדולה בנוגע לפעולת היקום – עלינו לשלב את שתי התיאוריות הללו לידי תיאוריה אחת. הבעיה היא ששלושת הכוחות: הכוח הגרעיני החזק, החלש והכוח האלקטרומגנטי – המוסברים ע"י מכניקת הקוואנטים, וכוח הגרביטציה המוסבר ע"י תורת היחסות – לא מתיישבים יחדיו. לפי מכניקת הקוואנטים, אירועים יכולים להתרחש ולא להתרחש באותו מקום וזמן (לפי תורת היחסות אירועים יכולים להתרחש או לא להתרחש); עקרון אי הוודאות קובע כי ניתן לדעת רק את מהירותו של חלקיק או רק את מיקומו אך לא את שניהם (לפי תורת היחסות לכל עצם יש מהירות ומיקום מוגדרים); חלקיקים מופיעים, נעלמים מגדילים את האנרגיה ומתחלפים באופן ספונטני, לחלקיק אין היסטוריה מוגדרת (לפי תורת היחסות לכל עצם יש היסטוריה מוגדרת, ניתן לדעת פרטים עליו בעבר, בהווה ובעתיד, כמו כן, כל העצמים מצייתים לחוק שימור האנרגיה). מכניקת הקוואנטים ותורת היחסות חייבות להתיישב מפני שכאשר היקום נוצר שתי התיאוריות הללו שלטו בו יחדיו. כיום אין תיאוריה אשר הוכחה מדעית כנכונה ומאחדת את שתי התיאוריות לתיאוריה אחת. אולם קיימת תאוריה הקרויה תורת המיתרים שכן מאחדת את התיאוריות הללו, אך עדיין לא הוכחה כנכונה. לפי התיאוריה, החלקיקים האלמנטריים אינם נקודות בעלות 0 מימדים, אלא מיתרים רוטטים (בתדרים או אנרגיות שונות) סגורים או פתוחים בגודל מינימילי - אורך פלאנק (33^10 מטר), בעלי מימד אחד. תורת המיתרים קובעת גבול לקוטנם של חלקיקים, בעוד שבמכניקת הקוואנטים אין גבולות לקוטנם של חלקיקים. הגודל הסופי של החלקיק הנקבע ע"י תורת המיתרים מבטל את אי היציבות הקוואנטית שמתרחשת בגדלים קטנים יותר מאורך פלאנק – ברגע שהאי יציבות מתבטלת – הבעיה נפתרת וניתן ליישב את שתי התיאוריות.

מהי מציאות?– מציאות היא כל מה שקיים. היא היקום הפיסיקלי המורכב מחומר ואנרגיה, והחוקים הפועלים עליהם ובינם לבין עצמם. היא גם כל מה שאנו עתידים לגלות עליה בעתיד, כלומר כל מה שאנו לא יודעים.
תפיסתנו את המציאות תלויה בחושינו ובעיבוד המידע של מוחנו את הקלט מן החושים. כל מין ביולוגי תופס את המציאות באופן שונה ממין אחר. אלה הם היצורים שתלויים במציאות ולא להיפך, לאף יצור אין בעלות עליה. מה שכן, כל יצור, כעצם קיים, יכול לשנות את המציאות. רק יצורים סופר-אינטליגנטיים יוכלו אולי גם לשלוט בה. ייתכן ובעתיד בני האדם יפתחו בריות העונות על כל הקריטריונים הדרושים לשליטה על המציאות.

מה זה קיים?- דבר קיים הוא בראש סדר העדיפויות בעל זהות, בעל מאפיינים מסוימים המסמיכים אותו כ"משהו". משהו קיים, חייב "לפעול", לקיים אינטראקציות (בין אם הן כימיות ובין אם הן מכל סוג אחר); חייב להשפיע על דברים קיימים אחרים. דבר קיים לא חייב בהכרח לתפוס מקום במרחב-זמן ~ מחשבות, רעיונות וזכרונות, לדוגמה, קיימים במוחנו כ"מוצגים מנטליים". יש להם זהות אך הם לא מתקיימים כעצמים פיזיקליים, הם תוצר של תגובות כימיות במוח – ותלויים בו בקיומם בערך כמו טפיל התלוי בפונדקאי.

איך ניתן לדעת בודאות שאנחנו באמת קיימים?- אנחנו קיימים מפני שאנחנו מודעים לסביבה ולעצמנו. הקוגיטו של רנה דקארט "אני חושב, לכן אני קיים", מוכיח שכדי להיות מודע, התודעה העצמית חייבת להתקיים. לא ניתן להתכחש לקיום מפני שההתכחשות עצמה אפשרית רק אם הקיום קיים. התודעה העצמית לא יכולה לפעול ולא להתקיים בבת אחת, והעובדה שאנחנו יודעים שהיא פועלת - מוכיחה את קיומה. זאת ועוד, תודעה עצמית לא יכולה לפעול מעצמה, היא מצריכה משהו חיצוני שיפעיל אותה. המשהו הזה הוא המוח שלצורך תפעולו זקוק לאנרגיה שאותה מקבל ממאגרים חיצוניים – כלומר, לא רק אנחנו קיימים.

איך ניתן לדעת שאנחנו לא חיים באשליה או חלום? – לגבי טיעון החלום (סוליפסיזם) – המציאות בה אנו חיים מורכבת מדי מכדי להיות סתם חלום בראשנו. אנחנו קולטים מידע רב מהסביבה, מידע שלא נראה שאנחנו יכולים ליצור לעצמנו. למרות שחלומותינו יכולים להיות יצירתיים מאוד ~ במציאות יש כמות מידע בלתי נלאית ומורכבות שעדיין לא ירדנו לסופה. אנשים אחרים נותנים לנו לטעום מעט מהמידע והמורכבות הזו ~ מידע ומורכבות שמאוד לא סביר שנוצרו במוחנו.
בנוגע לאשליה, זה אפשרי שכל התנסויותינו וחוויותינו הינן מוטעות – ושהיקום הוא אשליה. אם המציאות היא אכן אשליה, אזי יש שלוש אפשרויות: # האשליה אינה מושלמת ויש דרך לגלות את טבעה האמיתי. # האשליה אינה מושלמת ואין דרך לגלות את טבעה האמיתי. # האשליה מושלמת. אם האפשרות הראשונה היא הנכונה, אז יום אחד אולי נגלה את טבעה האמיתי של האשליה, ואז נדע שאנו חיים באשליה. אם אחת משתי האפשרויות האחרות נכונה, אזי אין כל דרך לדעת אם אנו חיים באשליה – כך שגם אם טיעון האשלייה הוא אפשרי, אין זה רציונלי להחשיבו כבר תוקף ללא הוכחות. גם כי ישנה אפשרות רביעית, והיא שזו המציאות האולטימטיבית.

למה יש בכלל משהו ולא כלום? – בני האדם לא יודעים את התשובה לשאלה הזו, או אם יש בה משמעות כלל. ולמרות זאת, הרבה פילוסופים, אנשי דת ומדענים ניסו לענות עליה במהלך הדורות. אולי יום אחד נמצא תשובה וודאית לשאלה או לגבי אופיה, אבל עד אז נותר רק לזרוק הנחות, לשער ולחקור. על כל פנים, כדי לנסות לגבש תשובה עלינו קודם להבין את השאלה. "למה יש בכלל משהו ולא כלום?", "משהו" פירושו ככל הנראה חומר. חומר הוא כל דבר שיש לו מסה ותופס נפח במרחב. הוא מעצב את המרחב ומהווה את היסוד לכל גרמי השמיים; הכל בנוי מחומר, והחומר עצמו בנוי מחלקיקי חומר. עפ"י תורת היחסות חומר ואנרגיה מומרים זה בזה, למרות שלאנרגיה אין מסה והיא לא תופסת נפח במרחב. על כן, חומר הוא גם צורת אנרגיה שתופסת מסה ונפח במרחב. היקום לא יכול להתקיים ללא חומר כי כל העצמים בו מורכבים ממנו, ועל מנת שהיקום 'יפעל' הוא זקוק למנה גדושה של חומר. אנחנו בנויים מחומר, כל הפרחים הצבעוניים, הסלעים עם הצורות המוזרות, הים, השמיים – הכל עשוי מחומר. אפשר לומר שאין קיום ללא חומר. החלק השני של השאלה "ולא כלום?" ראוי אף הוא להבהרה. כלום הוא מרחב ריק, מחוסר חומר (למרות שאין מרחב ריק לחלוטין). מרחב הוא ה"שטח" בו מתקיים החומר, בלי המרחב החומר לא יכול להתקיים. אבל האם מרחב ריק הוא באמת "כלום"? לא ממש. מרחב ריק הוא לא "כלום", מפני שהוא "משהו". פוטונים יכולים לנוע במרחב ריק וכך גם גלי רדיו. המרחב יכול להתעקם ע"י הגרביטציה מפני שהוא מעין יריעת גומי עליה פרוסים כל העצמים ביקום, וככל שמסתו של העצם גדולה יותר, כך העיקום במרחב גדול יותר. המרחב בנוי משלושה ממדים – אורך, רוחב ועומק. הממד הרביעי: זמן, הוא גם חלק בלתי נפרד מהמרחב; במילים אחרות, מרחב ריק הוא גם מסגרת מדידה. והוא בהחלט קיים, הוא מכיל בתוכו את החומר – ובלעדיו החומר לא יכול להתקיים.
מהו אם כן "כלום" אמיתי? היעדרות מרחב. בלתי אפשרי להבין את הכלום האמיתי, לא כל שכן לדמיינו. כלום אמיתי מוגדר כלא-כלום, שאינו קיים. יש הטוענים שמכיוון ש"לא כלום" הוא חסרונו של משהו, אזי הוא מוגדר כמשהו. ולכן תשובתם של הדוגלים בהסבר הזה, היא שמשהו חייב להתקיים כי אין אלטרנטיבה אחרת. אבל הקונספט "לא כלום" מקבל משמעות רק כשמשווים אותו לקונספט אחר – "משהו". לא כלום הוא שלילת הקיום ויש להבין זאת ~ אין לו זהות, הוא לא ריק, הוא לא קר, הוא לא חשוך, אין לו מאפיינים ואין לו מערכת יחסים עם היקום (עיינו בשאלה "מה זה קיים?"). לא כלום הוא "משהו" רק בראשנו, הוא כלי מנטלי שימושי; על מנת לנסות להבין אותו אנו מתבקשים להגדירו במונחים הקוגניטיביים שאנו מכירים. אבל יש גם להבין שלא כלום הוא מה שאינו קיים, הוא אינו "הוא" (אבל כדי לדבר על ה"קונספט" במונחים שנוכל להבינם – יש להתייחס אל הלא כלום כאל משהו), הוא לא ישות מטאפיסית, הוא לא קיים (ואם אתם עדיין מתעקשים, כבר אמרתי שלא ניתן להבין את הלא כלום). הבעייתיות בשאלה היא שאין דבר מחוץ למשהו שיכול להניב הסבר כלשהו. ולכן אנו תקועים ב"אולי". אולי אין כלום אמיתי אלא רק משהו. ואולי יש משהו ולא כלום מפני שזה אפשרי. למה זה אפשרי? מפני שאם "קיומו" של 'לא כלום' הוא אפשרי, אזי אין מצב 'בלתי אפשרי' - שכן זה אפשרי ל'לא כלום' "להתקיים" (זו ההנחה בשאלה). דהיינו, קיומו של משהו הוא אפשרי – לכן יש משהו ולא (רק?) כלום.

למה אני שואל למה? – מפני שאתה תר אחר ידע, ומפני שעצם ואיכות קיומך תלויים בו. האבולוציה העניקה לאדם יכולת מופלאה ליצור כלים ולתמרן באמצעותם את הסביבה. ככל שהאדם הרחיב את מחסן כליו, כך גדלה האינטראקציה שלו עם סביבתו, ובדיעבד גם הידע שצבר. ידע רב יותר, המבוסס על המציאות, מפיק פעולות והחלטות רציונליות יותר, ניבוי יעיל יותר של תהליכים טבעיים ותוצאות אמינות יותר. הידע התברר כחיוני ביותר להצלחתו של האדם, ומשום כך האבולוציה תמכה במוח יצירתי, סקרן ורציונלי - המסוגל לחקור, לפשט דברים, להמשיג ולמיין עצמים ותופעות, ולהסיק מסקנות. ע"י פיתוח קו מחשבה רציונלי שהשיג את מטרותיו פעם אחר פעם, האדם הגביר את יכולותו לשלוט בסביבה לצרכיו האישיים. האדם המודרני מסוגל לתהות על קנקנה של המסתוריות, למצוא בנחישות דרכים לפענח את טבעה ולזקוף את הידע לעצמו, וע"י כך לשפר את תנאי קיומו, להפחית את סבלו ולהגביר את הנאתו.

מה היה לפני היקום, ומה מצוי מחוצה לו?– אנו יכולים להגדיר את היקום ככל מה שיש, לכן אין שום דבר מחוצה לו. כמו כן, הזמן-מרחב נוצרו יחדיו במפץ הגדול – לכן לפניו לא היה דבר ומאומה.
עוד הגדרה של היקום, הוא היקום הנראה. לא ניתן לדעת מה נמצא מחוצה לו (כי תצפיותינו מוגבלות), אולם אנו מניחים שפיזיקה נשארת פיזיקה בכל מקום, לכן גם אם יש מרחב-זמן מחוץ ליקום, הם אמורים להיות דומים מאוד ליקום הנצפה. יש כאלה המשערים שישנם יקומים אחרים מחוץ ליקומנו, ושחורי התולעת הינם דלתות שבעזרתן נוכל להגיע אליהם. אולי. עפ"י הקוסמולוגיה הקוואנטית, לפני המפץ הגדול לא היה דבר; אבל מפני שהעולם הקוואנטי מאוד שונה מן העולם המאקרוסקופי – גם הכלום אינו יציב. הכלום החל 'להרקיב', או לרתוח, עם מיליארדי בועות זעירות הנוצרות ומתרחבות במהירות. כל בועה הפכה להיות יקום מתרחב.
תורת המיתרים גורסת כי ליקום יש 10 מימדים; מימדים אלו נסדקו ונחלקו לשניים – 4 ו6 מימדים. 6 המימדים, התעגלו לכדור קטן, והדבר איפשר ל4 המימדים הנותרים להתנפח בקצב אדיר. 4 המימדים התפשטו במהירות, ויצרו את המפץ הגדול – ה6 שהתכווצו לכדור, המשיכו להתכווץ לכדור בגודל אינפיניטסימלי. דיינו, שבירת המימדים גרמה לשורת מאורעות שלבסוף היוותה סיבה להתרחשותו של המפץ הגדול.
עוד רעיון כולל שני יקומים שטוחים, כל אחד עם 4 מימדים (מעין משטחים מושלמים) – אחד מהם הוא שלנו, והשני הוא יקום מקביל. תנודות אקראיות ביקום המקביל, גרמו לו לנטות לכיוונו של יקומנו. ההתנגשות יצרה אנרגיה שהומרה לאנרגיה ולחומר במפץ הגדול. סברה נוספת, היא שברגע נתון כלשהו, היקום העכשווי יתנגש עם יקום מקביל – ויצור את המעגל הישן נושן, מחדש. ואולי היקום נצחי, ולכן אין "לפני היקום". ואולי העקמומיות של החלל היוותה סיבה למפץ - כאשר החלל יישר את עצמו ועל כן פרם אנרגיה עצומה שבסופו של דבר פרצה דרך ליקום העכשווי.
יש גם כאלה שטוענים כי אלוהים אחראי לכל, אבל זה כבר סיפור אחר...
כיום אנו יכולים למדוד את קרינת הרקע הקוסמית, אך זאת תקפה עד לזמן קצר בלבד לאחר המפץ הגדול – וגם התצפיות אכזבו, אלה מיושמות עד ל300,000 שנה לאחר המפץ.
התשובה הכי טובה היא שאנו לא יודעים לעת עתה (או שייתכן ואני אופטימי מדי) – לא המדענים, לא הפילוסופים ולא התיאולוגים.

וכיצד מאותו מפץ, הגענו עד הלום? – לפני כ12-11 מיליארד שנה, כוח הכבידה גרם לגזים של המימן וההליום, להתפזר למיליארדי רשתות של 'עננים'. כל ענן גז התכווץ עקב השפעת כוח המשיכה, ונפתחו פערים ריקים גדולים בין העננים. העננים הללו הפכו לבסוף לצבירי הגלקסיות שאנו צופים בהן כיום, התפשטו על פני כ10 מיליארד שנה. בכל גלקסיה יש בין כמה עשרות לכמה מאות מיליארדי כוכבים ; כוכב הוא כדור ענק של גז לוהט. בליבתו של הכוכב מתרחש היתוך גרעיני שבמהלכו המימן הופך להליום, היתוך גרעיני זה פולט אור ואנרגיה.
כוכבים מתהווים במקומות בחלל שנקראים "ערפיליות כהות". אלה הם עננים עצומים של אבק ושל גז שמהווים מצבה לכוכב שהתפוגג. מחומרי הגלם שמצויים בערפיליות אלה (אבק בין-כוכבי, גז, מולקולות של מימן וכו'), נוצרים לבסוף כוכבים. לפני כ6-5 מיליארד שנה, בגלקסייה הקרויה 'שביל החלב', כוכב קדום מת מוות אלים (סופרנובה) לפני כ5 מיליארד שנה, ופיזר את כל יסודותיו לחלל (בצורת ערפילית). החומר בערפילית הקדומה, שממנה נוצרה השמש שלנו (עבודת הגרביטציה), החל להתלכד לגושים מוצקים, כמה מן הגושים הללו הפכו לגרעינים שסביבם התגבשו עשרת כוכבי-הלכת (יחד עם סדנה) שבמערכת השמש.
כדור-הארץ נוצר מהתלכדות של מיליוני גושי סלע, שסבבו בחלל, ויצרו גוש אחד. ההתלכדות שחררה חום עצום וכדור-הארץ היה כולו מותך ולוהט.
אט אט שקעו החומרים הכבדים (הברזל, הניקל ומתכות אחרות), אל פנים כדור-הארץ ויצרו את הליבה. הקרום החיצוני, העשוי סלעים, התקשה והפך למוצק. הרי געש רבים וסדקים בקרום החדש פלטו כמויות עצומות של גזים ויצרו מעטה אטמוספירי. גשמים עזים ירדו על הסלעים הלוהטים, וכדור-הארץ הצטנן לאיטו. ייתכן שגם שביטים רבים, שפגעו בו, תרמו והוסיפו לו מים וגזים. ולבסוף פסקה הפעילות העזה, ופני כדור-הארץ נשארו מכוסים בחלקם במים, ויבשות ענקיות, מעל פני המים, תפסו את שאר פני השטח. פני כדור-הארץ - היבשות והאוקיינוסים, הכילו חומרים רבים ושונים. בבדיקות מעבדה, המשחזרות את התנאים ששררו אז על-פני כדור-הארץ, נוצרו באופן עצמאי חומרים מורכבים שונים. ביניהם נוצרו גם חומצות אמינו, המרכיבות את החומר החשוב ביותר של היצור החי - החלבון.
לפני בערך 3.5 מיליארדי שנים, החלו חיידקים ואורגניזמים זעירים דמויי צמחים להופיע בים. באמצעות מנגנון השונות (שינויים מזעריים ואקראיים בחומר התורשתי – מוטציות, שחלוף במיוזה) ומנגנון הברירה הטבעית (החורץ את דינן של מוטציות עפ"י מידת יעילותן, תרומתן לכושר הסתגלותו והתאמתו של האורגניזם לסביבתו) שיחד עם קיום התחרות, איפשרו בעבר ומאפשרים כיום לאורגניזמים ולמינים השונים לשפר עצמם באופן מתמיד ולהסתגל לשינויים בסביבה (אבולוציה) ~ נהפכו אחדים מהם, במרוצת מילוני השנים הבאות, לצמחים מורכבים ואלה פיתחו בהדרגה תהליך הקרוי פוטוסינתזה. הצמחים המכילים כלורופיל, מנצלים בתהליך זה את אור השמש ליצירת מזון לעצמם. הם קולטים פחמו דו חמצני ומים וממירים אותם לסוכר, המשמש אותם כמקור אנרגיה. תוך כדי התהליך, הם פולטים חמצן ומפיקים מים.
אותם צמחים חוללו שינוי משמעותי באטמוספירה של כדור-הארץ. החמצן שפלטו התרכב תחילה עם הברזל המומס במי הים וגרם להפיכתו לחלודה, ששקעה על קרקעית האוקיינוס. אחרי שאזל רוב הברזל, הצטברו עודפי החמצן במידה כזו שהתחילו להימלט לאטמוספירה, ועתה הם יוצרים חלק מהאוויר שאנו נושמים כיום. לאחר שחלפו להן מיליוני שנים, עברו צמחי הים ליבשה והשתלטו עליה כליל. עמם יצאו האורגניזמים הדומים לדגים ששכנו בימים בעידן הדגים, לפני 395 עד 345 מיליון שנה. בעידן הזוחלים, לפני225 עד 65 מיליון שנה, משלו בכדור-הארץ הדינוזאורים. כאשר נכחדו הדינוזאורים, לפני 65 מיליון שנה בערך, תפסו היונקים את מקומם כשליטים בממלכת החי, ומהם יצאו במרוצת הזמן בני האדם.

מהם הכוחות הטבעיים על פני כדור-הארץ? – כדור-הארץ בנוי מ3 קליפות: גלעין כדור-הארץ, מעטפת כדור-הארץ וקרום כדור-הארץ. בגלעין נמצאים חומרים כבדים כמו ברזל וניקל. הרדיוס של הגלעין הפנימי הוא כ 1,300 ק"מ ; הוא מוצק ומוקף בגלעין חיצוני נוזלי, שעוביו כ2,000 ק"מ. הגלעין מוקף במעטפת שעובייה כ2,800 ק"מ, והיא מגיעה עד קרוב לפני השטח. חלק זה מורכב בעיקר מסלעים מוצקים. החלק החיצוני של הכדור- 50 הק"מ האחרונים לערך, מכיל סלעים קלים יותר והוא נקרא קרום. הקרום מורכב מלוחות (מבנים המכסים את פני האדמה; עוביים כ50 ק"מ וגודלם נע מרוחב של כמה מאות ק"מ עד רוחב של כמה אלפי ק"מ) אשר נעים לאיטם (ס"מ בודדים בשנה) בהשפעת כוח מניע הקרוי קונבקציה (זרמי ערבול).
התפרקות חומרים רדיואקטיביים במעטפת (וגם חום הגלעין) פולטת חום. חומר חם הנמצא במצב כמעט מוצק, עולה בתוך המעטפת, מתקרר ויורד בצדדים. במקומות שבהם זרם עולה מתפצל לשני הצדדים, מתרחשת התרחקות של לוחות, ובמקומות שזרם הערבול יורד בהם כלפי מטה, נוחת הלוח אל תוך המעטפת. כאשר לוחות מתרחקים זה מזה זרמי הערבול יוצרים סדק בקרום הימי שדרכו עולה מגמה מהמעטפת. המגמה יוצרת רכס הרים תת-ימי הולך וגדל (כמו זה שבמרכז האוקיינוס האטלנטי). כשלוחות מתרחקים מתחת לסלעים יבשתיים, היבשת נקרעת לשניים בזמן שהלוחות נפרדים (כמו בבקע הסורי-אפריקני). כאשר לוחות מתקרבים זה לזה, לוח אחד נדחק אל מתחת ללוח אחר (הפחתה) ומתחוללים תהליכים של קימוט פני השטח שבסופו של דבר יוצרים רכס ארוך של הרים (כמו בהרי האנדים). אם הלוחות אינם נושאים יבשות תהליך ההפחתה יוצר שוחה אוקיינית עמוקה (כמו תהום מריאנה). התנועה של הלוחות גורמת אם כך להיווצרות רכסי הרים, פעילות סיסמית (רעידות אדמה) ופעילות וולקנית (הרי געש). לפעילות הפנימית של עולמנו יש עוד תפקיד חשוב שמן הראוי שאציינו: החום הגבוה האצור בגלעין החיצוני מחולל זרמים מעגליים שאחראים ליצירת השדה המגנטי סביב כדור הארץ. הגלעין החיצוני הנוזלי מסתובב ומתחכך בגלעין הפנימי המוצק – התחככות זו יוצרת זרמים חשמליים, קווי מגנטיות בין הקוטב הצפוני והדרומי. השדה המגנטי של כדור-הארץ הודף את החלקיקים הטעונים המגיעים מהשמש, או לוכד אותם באופן זמני בחגורות הקרינה ון אלן (חגורות ון אלן מאיצות את החלקיקים ובנסיבות מסוימות הם מציתים את הזוהר הצפוני או הדרומי) ומסנן אותם בחזרה לחלל. קרום כדור הארץ תופס רק אחוז אחד מנפחו, למעשה אם נדמה את כדור-הארץ לתפוח – הרי שהקרום אינו עבה מקליפתו. ולמרות הנתונים הללו, כל צורות החיים, אנחנו וכמעט כל מה שאנו מכירים – הכל חלק מהקרום. רובו המוחלט של קרום כדור-הארץ (כ70%) מורכב ממים. המים בכדור-הארץ נעים במחזוריות: מולקולות של מים מתאדות מעל פני האדמה ומגיעות לאטמוספירה שם הן עשויות ליצור עננים. אח"כ הן חוזרות לפני האדמה בצורה של גשם, שלג וקרח. מים עשויים לחדור זמנית לרקמה חיה או להיאגר במקווי מים כגון אגמים ואוקיינוסים, אבל במוקדם או במאוחר הם ישובו להיות חלק ממחזור המים. מעל לקרום כדור-הארץ מצויה האטמוספירה, מעטפת גזים המקיפה את כדור-הארץ ומורכבת מ- 78% חנקן, 21% חמצן וחומרים אחרים. החומרים באטמוספירה נמצאים בשיווי משקל שמאפשר את קיום החיים על פני כדור-הארץ, אם ישתנה ריכוז החומרים הטבעיים באטמוספירה יהיו לכך השלכות כבדות על היצורים החיים. ללא כסות האטמוספירה המגינה מפני פגעי החלל החיצון ומספקת אנרגיה, היה כדור-הארץ מזכיר את אחיו הבכור של מרקורי. האטמוספירה מתחלקת לשכבות כאשר החיים ורוב התופעות מזג האוויר של עולמנו מצויים בשכבת הטרופוספירה; מעליה מצויה הסטרטוספירה שיש לה חלק חשוב בעיצוב האקלים ובה נמצאת שכבת האוזון (הבולעת את הקרינה האולטרה-סגולה המגיעה מהשמש). האטמוספירה נעה ללא הרף בגלל חום השמש. סמוך לקו המשווה מחממת השמש את האוויר; ואילו בקוטב הצפוני והדרומי קרניה של השמש מחממות פחות, והאוויר קר יותר. האוויר החם בקו המשווה עולה ונע לעבר הקטבים, בשעה שאוויר הקטבים הקר שוקע ונע אל קו המשווה.
כאשר גושי האוויר הללו נפגשים, עולים ויורדים, מתחממים ומתקררים – הם גורמים לשינויים במזג האוויר. כשגוש אוויר חם מתנגש עם גוש אוויר קר מתרחשת חזית (קו המפגש בין שני גושי האוויר). חזית מביאה עמה שינוי במזג האוויר, כך למשל אם גוש אוויר חם מחליק מתחת לגוש אוויר קר הוא יגרום לעלייתו וייצור עננים (גושים של אדי מים מעובים המורכבים מטיפות מים או חלקיקי קרח) שאולי יגרמו לירידת גשם או שלג. באופן דומה, אם גוש חם נכנס לאזור שבו שוהה גוש קר, הוא עלול להידחק אל מעל לגוש הקר ולגרום לירידת גשמים במשך מס' ימים. האוויר נע מאזור לחץ גבוה לאזור לחץ נמוך בהשפעת כוח הלחץ. ירידת לחץ (שנמדד בברומטר) מביאה בעקבותיה עננים, רוח, גשם, סערות וסופות. עלייה בלחץ מעידה על מזג אוויר נאה. סופת רעמים נוצרת כאשר גושי אוויר חזקים עולים מעלה במהירות, ותוך כדי מתקררים ומתהווים מטרות כבדים מאוד, המלווים לפעמים בברד. גושי אוויר אלה יוצרים בתנועתם המהירה חשמל סטטי ברק ובעקבותיו רעם הנובע מגורם הפיצוץ שבהתפרקות החשמלית. הוריקנים נוצרים כאשר אוויר חם העולה מהאוקיינוס זורם לאזור לחץ נמוך ונדחף מעלה ע"י אוויר שבא מאחוריו. האוויר העולה מתקרר ואדי המים מתעבים. האנרגיה הנפלטת בתהליך מריצה את ההוריקן שניזון מן המים החמים. טורנדו נוצר בחזית בין גוש חם לקר, כאשר האוויר הקר נמצא מעל לאוויר החם. נוצר תהליך שבמהלכו שני גושי האוויר מנסים להחליף את מיקומם ובשל כך יוצרים תנועות אוויר עוצמתיות בצורת משפך. אקלים (ממוצע של מזג האוויר במקום מסוים בכל ימות השנה) כדור-הארץ מושפע מגורמים שונים: קו הרוחב (טמפרטורה של אזור מסוים תלויה בזוית הפגיעה של קרני השמש. ככל שקו הרוחב רחוק מקו המשווה, כן קטנה כמות אנרגית החום הנוצרת על ידי פגיעת קרני השמש בקרקע), קרבה לים (חבלי ארץ הסמוכים לים ממוזגים יותר בחורף מאשר חבלי ארץ המרוחקים מהים. בקיץ הם קרירים מחבלי ארץ המרוחקים מהים ושוכנים על אותו קו רוחב), גובה מעלי פני הים (ככל שהמקום יותר גבוה הטמפרטורה יותר נמוכה וככל שהמקום יותר נמוך, הטמפרטורה יותר גבוהה), זרמי ים (זרמי ים חמים מחממים את האוויר שמעל הים, וזרמי ים קרים מקררים את האוויר שמעל הים). אקלים כדור הארץ משפיע על כל צורות החיים בכדור הארץ – ובכללם האדם. האקלים מכתיב לאדם את אורח חייו ואף את מראהו החיצוני, האקלים גם קובע (פחות או יותר) את פעילות המשק ותוכנו במדינות השונות. האקלים הוא הגורם לכך שהקטבים קרים ומושלגים ברוב ימות השנה, ושרוב יבשת אפריקה מכוסה במדבריות. אולי זה יפתיע כמה מכם, אבל גם בני האדם משפיעים במידה כזו או אחרת על האקלים העולמי. שימוש רב בדלקי מאובנים מגביר את ריכוז הפחמן הדו חמצני באטמוספירה, אשר מעודד את אפקט החממה (קרינת-השמש מגיעה לפני כדור-הארץ ללא הפרעה, כי האוויר שקוף לאור השמש. אולם, החום הנפלט מן הקרקע, נבלע על-ידי גזים שונים באטמוספירה, וכך האוויר מתחמם. הגזים הבולעים היטב את החום הם פחמן דו-חמצני וגזים אחרים, הנקראים "גזי חממה"). אם נמשיך להוסיף פחמן דו חמצני וגזים אחרים לאטמוספירה, בסופו של דבר, ישתלט אפקט החממה על כדור-הארץ. ההתחממות עלולה לחולל שינוי של כמה מעלות צלסיוס בטמ"פ הממוצעות, כמעט כגודל השינוי שהתחולל בסוף תקופת הקרח האחרונה.

מה הם חיים וכיצד הם פועלים? - החיים הם תכונה של החומר, או ליתר דיוק, מכלול התכונות של מערכת חומרית המגדיר אותה כאורגניזם (יצור חי), להבדיל מעצם דומם. האורגניזם מבצע תהליכים המאפיינים את היותו חי: הוא קולט מזון מסביבתו, מבצע חילוף חומרים פנימי וחיצוני, מפריש פסולת וצורך אנרגיה (כמעט) לכל הפעולות שמבצע במשך חייו (בצורת א.ט.פ – מטבע האנרגיה בתא), נושם (נשימה אירובית, אנאירובית או שניהם יחד) ומטמיע חומרים בתהליכי בנייה (למשל – פוטוסינתזה בצמחים), מתפתח וגודל, נע באופן חופשי או מוגבל (לא תכונה מחייבת), מתרבה (באמצעות מולקולת הדנ"א, רנ"א והחלבונים) ומגיב על גירויים חיצוניים – כל התהליכים הללו מתרחשים בתא אחד (והאברונים בתוכו) או יותר שממנו האורגניזם מורכב. האורגניזמים שוכנים בכל בתי הגידול, החל מאגם קפוא וכלה במעיינות רותחים, סביבות חומציות או בסיסיות, מים מתוקים ומים עם ריכוז מלחים עצום. ביבשה ומתחתיה, בים ובמעמקיו ובכל שכבות האטמוספירה – החיים משגשגים. את כל היצורים החיים ניתן לחלק לחמש ממלכות (כשלכל ממלכה יש מערכה, תת מערכה, מחלקה, סדרה, משפחה, סוג ומין. ניקח אותנו כדוגמא: ממלכה – בעלי חיים; מערכה – מיתרנים; תת מערכה – חולייתנים; מחלקה – יונקים; סדרה – פרימטים; משפחה – הומינידים; סוג – הומו; מין – ספיינס): 1. ##מונירה## (חיידקים קדומים וחיידקים אמיתיים): ממלכתם של הפרוקריוטים חסרי מעטפת גרעין ואברונים אחרים. המונירה הם חד תאיים לרוב, אך יש ביניהם שחיים בסימביוזה. הם בנויים בצורת נקדים, מתגים או סלילונים, גודלם אינו עולה על עשיריות המיקרון ויש להם דופן קשיח ולעתים שוטן לתנועה. חלק מהם מסוגלים להפוך לנבג (כשהתא סוגר פעילויות תוך תאיות, צובר חומרי תשמורת ונשאר רדום עד שחל שיפור בתנאי הקיום) ולעמוד בתנאי קור וחום קיצוני, לחץ ואפילו ריק. צורת הרביה של המונירה היא חלוקת התא לשניים (כאשר הדנ"א מוכפל והתא מתחלק), נוסף על כך, התאים מסוגלים להחליף ביניהם קטעים של דנ"א בתהליך הקוניוגציה, ועל כן הם יכולים ליצור ביניהם צירופים חדשים של תכונות תורשתיות. המונירה מצויים במים, ביבשה ובאוויר, על אורגניזמים אחרים ובתוכם. מקור האנרגיה שלהם יכול לבוא בצורת מקורות אורגניים ואנאורגניים כאחד - מתסיסה של חומרים אורגניים, מפוטוסינתזה, או מחמצון של חומרים אנאורגניים. החומר העיקרי העיקרי של המונירה הוא הפחמן אותו משיגים מחומר אורגני (רקבון אורגניזמים) או מתרכובות אנאורגניות כמו הפחמן הדו-חמצני. המונירה יכולים להיות אירוביים (שמפיקים את האנרגיה בנוכחות חמצן), אנאירוביים (בהעדר חמצן), פקולטטיביים (יכולים לחיות גם בנוכחות חמצן וגם בהעדרו, אך קצב התפתחותם גדל בנוכחות חמצן) או אדישים (שיכולים לחיות בנוכחות או בהעדר חמצן אך מתפתחים היטב בהעדר חמצן). המונירה מועילים לאדם בתעשיות, איכות הסביבה ובקידום המחקר המדעי מחד, אך מאידך מיעוט מהם גורם למחלות קשות ואף קטלניות. 2. ##פרוטיסטה## הפרוטיסטה מורכבת מיצורים חד תאיים אוקריוטיים מיקרוסקופיים (כמו אמבה, סנדלית ושוטנית) שכל גופם הוא תא אחד המכיל גרעין תא (שבו מצוי ההרכב הגנטי שלהם) מוגדר. אפשר למצוא בהם מגוון של צורות חיים. חלקם הטרוטרופים דמויי בע"ח וחלקם אוטוטרופים דמויי צמחים. מרבית התאים החד תאיים מתקיימים באופן עצמאי אך יש גם שמאורגנים במושבות. הם מתקיימים בעיקר בסביבות מימיות אבל ניתן למצוא כמה גם בקרקע ובאוויר. למרות גודלם הזעיר והיותם יחידה עצמאית, הם מבצעים את כל תהליכי החיים של בע"ח וצמחים: תנועה הטמעת מזון, עיכול, נשימה, התרבות, תגובה לגירויים ועוד. ההבדל בין תאי המונירה לתאי הפרוטיסטה נעוץ בארגון התא, אצל המונירה אין הבחנה ברורה בין חלקי התא השונים בעוד שבפרוטיסטה התא בנוי מיחידות המכונות "אברונים". לכל אברון תפקיד מוגדר, ופעולתם המשותפת מאפשרת את קיום התא. הבדלים נוספים טמונים באופן חלוקת התא (תאי הפרוטיסטה מתחלקים במיטוזה), צורת הדנ"א, מבנה קרום התא, גודל האברונים וכו'. בניגוד למבנה התא הפרוקריוטי, התא האוקריוטי מורכב למדי ופועל באופן הדומה למפעל: חומרי גלם מוכנסים אליו, מובלים ממקום למקום, מתבצעות אלפי תגובות כימיות שתוצריהן מועברים למקומות אחרים בתא (או מחוצה לו) לצורך הפקת אנרגיה, אחסון והפרשה. בתא אוקריוטי טיפוסי, קולטנים ייעודיים, הנמצאים בקרום החיצוני, מעבירים חומרי גלם (פחמימות, ליפידים, חלבונים, מינרלים וויטמינים) פנימה אל תוך התא ואת התוצרים המוגמרים וחומרי הפסולת הם מפנים החוצה. בפנים מחליקים גופים כדוריים זעירים, מלאים בתרכובות שונות, הנה והנה על פני מערכת מסובכת של קורים (רשת אנדופלסמית), בנושאם את מטעניהם אל האברונים שבהם מתרחשת הפעילות הכימית של התא (ליזוזים – הקיבה של התא, מיטוכונדריה – איברי נשימה בהם מופקת האנרגיה מהמזון בצורת אט"פ, אברוני גולג'י - שקיות קרומיות לאיחסון, עיבוד והפרשת חומרים מהתא). בגרעין נפרדים גדילי דנ"א מפותלים זה מזה (באמצעות הריבוזומים) ושולחים החוצה הוראות שמעותקות (על גבי הרנ"א), בסופו של התהליך, לחלבונים (חומרי הבניין של התא שבאמצעותם מתבצעות כל הפעילויות הכימיות בתאים). גרעין התא גם אחראי על הכפלת התא בתהליך המיטוזה שבמהלכו מוכפלים הכרומוזומים (גם האברונים והציטופלסמה מתחלקים בדייקנות בין התאים) ומתחלקים לשני גרעיני בת זהים, כשלבסוף קטבי התא מתפרקים. 3. ##פטריות## יצורים הטרוטרופיים חד תאיים או רב תאיים חסרי כלורופיל, שיש להם גרעין ודופן תא, והם מתרבים באמצעות נבגים. כל הפטריות מתקיימות מפירוק של חומר אורגני המצוי בסביבתן – בדר"כ גוויות של אורגניזמים שמתו והתפרקו (פטריות רקב), אך הן מנצלות גם חומרים רבים אחרים (טפיליות) ואפשר למצוא אותן כעובש על לחם, פירות וירקות, בני אדם וכו'; או כשותפות (סימביוזה) של אורגניזמים אחרים (בעיקר צמחים), כמו של עץ האורן או האצה. הפטריות הרב תאיות בנויות ממאסות גדולות של תאים ללא רקמות ואברים. פטריות מצויות על הקרקע ובתוכה וגם על אורגניזמים אחרים ובתוכם. הפטריות מתחלקות ל3 קבוצות: פטריות העובש, השמרים ודרמטופיטים (פטריות רגל וכובע). כל הפטריות מתרבות באמצעות נבגים. הנבג מורכב מתאי רבייה העטופים במעטה קשיח ועמיד במיוחד כנגד תנאי הסביבה הקשים. בסביבה נוחה מעטה הנבג מתפרק ותאי הנבג מתחלקים במיטוזה, אך תאי הבת לא ניתקים זה מזה (למעט בשמרים), אלא נשארים צמודים. בהדרגה צומח קור של תאים המסתעף לצדדים ויוצר פקעת המכונה תפטיר, שהוא גוף הפטריה. כאשר תהליך הגדילה מסתיים, מופיעים תאי רבייה שסביבם נוצר המעטה הקשיח והעמיד, הנבג. הנבגים מתפזרים ומפיצים את הפטריות בכל וכל. 4. ##צמחים## הצמחים הם איקריוטים רב-תאיים (למעט אצות); כמעט כולם אוטוטרופים פוטוסינתטיים בעלי כלורופילים a וb , ומיעוטם - טפילים. כ400,000 מיני צמחים ידועים כיום רובם אוטוטרופיים, כלומר מייצרים המזון שלהם עצמאית, בתהליך הפוטוסינתזה (תהליך שמתרחש בצמחים ירוקים המכילים כלורופיל. בתהליך זה נוצרות תרכובות אורגניות {בעיקר פחמימות} וחמצן O2 מפחמן דו-חמצני CO2 מים H2O ואור השמש). צמחים מספקים את האנרגיה לכל צורות החיים העילאיות על פני האדמה. אוכלי צמחים אוכלים צמחים לקיומם בעוד הם עצמם משמשים מזון לטורפים. וכך, בתהליך זה, מתקדמת האנרגיה במעלה שרשרת המזון. מבנה ומאפייני הצמח - *שורשים*: יכולים להופיע בצורה של ציצת שורשים כמו בעשב, או בצורה של שורש שפודי (כמו בעץ אלון). השורש השפודי מאפשר לצמח להשיג לחות גם כשפני הקרקע יבשים. באופן כללי אפשר לומר ששורשי העץ מסתעפים מתחת לפני האדמה פחות או יותר באותה מידה שענפיו מסתעפים מעל פני האדמה. *עצה*: עשויה מתאים מתים במרכז ומעלה נוזלים וחומרים מינרליים בצמח. החומר הנקרא עץ בגזע העץ הוא עצה. *שיפה*: עשויה מתאים חיים ומעבירים חומרים מזון מן העלים לשאר חלקי הצמח. *גבעול*: שומר על זקיפותו של הצמח ומכיל את הצנרת. *עלים*: המקום שבו מתרחש עיקר התהליך הכימי בצמח. מים ופחמן דו חמצני מן האוויר הופכים לחמצן (שנפלט החוצה) ולפחמימות (המועברות אל הצמח בצינוריות). לעלים יש מעטה של שעווה וחורים קטנים (הנקראים פיוניות), הנסגרים בלילה כדי למנוע אובדן של מים. *פרח*: איבר הרביה המינית בצמחים עילאיים. הפרח מכיל בתוכו את אברי המין וכן (כאשר הצמח מואבק על ידי בעלי חיים) אמצעי משיכה (כותרת, ריח) וגמול (צוף, אבקה) למאביקים. ^התרבות^: הצמחים מתרבים ברבייה זוויגית (המתרחשת באמצעות זרעים) או לא זוויגית (שיבוט שנוצר ע"י התחלקות תאים, כמו באצות; או התפתחות איברי הנצה ושלוחות, כמו במדשאות). ^מיון^: ניתן לחלק את מיני הצמחים לשתי מערכות - הטראכיאופיטים (המוליכים נוזלים במערכת צינורות פנימית – עשבים ועצים למשל) והבריאופיטים (שאינם מוליכים נוזלים במערכת צינורות פנימית – טחבים למשל). את מערכת הטראכיאופיטים אפשר לחלק לשלוש מחלקות – השרכים (המתרבים בעזרת נבגים), חשופי הזרע המתרבים באמצעות זרעים – עצים ירוקי עד) ומכוסי זרע (צמחי פרחים: זרעיהם נמצאים בתוך פרי שמבטיח פיזור מרבי של הזרע. למחלקה זו יש שתי תת מחלקות – חד פסיגיים שנכללים בהם דגניים, שושנים וסחלבים. דו פסיגיים שנכללים בהם שיחים, עשבים, עצים מסוימים וצמחים מטפסים). עוד דרך לסווג צמחים היא עפ"י תבנית הצמיחה העונתית - חד שנתיים, דו שנתיים ורב שנתיים. ודרך שלישית היא לפי שימושי הצמח ע"י בני האדם – מזון, משקאות, ביגוד, תרופות, רהיטים וכו'. 5. ##בעלי חיים## יצורים רב תאיים איקריוטיים אירוביים, הטרוטרופיים (מקבלים את אבות המזון מן הצומח או מבעלי חיים אחרים), בעלי יכולת תנועה (בדר"כ ע"י שרירים שמפעילה מערכת העצבים ואשר קשורים לשלד) שמגיבים לאותות בסביבתם (חשים את סביבתם באמצעות איברי החושים ומערכת העצבים), העוברים התפתחות והתמיינות במהלך חייהם (כעובר או כגלגול), ומתרבים לרוב ברבייה זוויגית. ניתן לחלק את ממלכת בעלי-החיים לשתי קבוצות: א. *חסרי חוליות* - בעלי חיים החסרים עמוד שדרה. חסרי החוליות כוללים את הנבוביים (מדוזה, הידרה), תולעים (תולעי סרט, תולעים שטוחות, טבעתיות, נימיות), פרוקי רגליים (חרקים, עכבישים, סרטנים), רכיכות (חלזונות, צדפות, דיונונים), וקווצי העור (קיפודי, כוכבי ים). ב. *חולייתנים* - בעלי עמוד שדרה הבנוי מסדרת חוליות גרמיות או סחוסיות. החולייתנים כוללים את הדו חיים (קרפדה, סלמנדרה, טריטון), דגים, זוחלים (נחשים, צבים, לטאות), עופות ויונקים (מכרסמים, בעלי כיס ובעלי שליה, טורפים, פרימאטים {שהאדם נמנה עמם}). ^~מבנה בעלי-חיים~^ - התאים בגופם של בעלי-חיים מסודרים באיברים (כמו ריאות ולב), והאיברים עצמם מסודרים במערכות איברים (כגון מערכת העצבים ומערכת העיכול). מכלול המערכות הוא בעל החיים השלם. **מערכת העצמות והשרירים**: השלד נושא את משקל הגוף ומגן על איבריו הפנימיים. השרירים מורכבים מצברים של תאים מוארכים שמתכווצים בתגובה לגירוי מתאים מן העצב. שרירים חלקים מבצעים פעולות לא רצוניות כמו התכווצויות הקיבה. שרירי שלד הם שרירים האחראים לתנועה. **מערכת העיכול**: בעלי חיים בולעים מזון מן הצומח ומן החי. המזון עובר במערכת העיכול (בדרך כלל צינור חלול העובר בגוף), ושם המולקולות הגדולות עוברות תהליך של פירוק למולקולות קטנות יותר בעזרת פעולתם של אנזימים, ואחר כך נספגות בגוף בעל החיים. האיברים המבצעים את המשימה הזו הם איברי מערכת העיכול. **מערכת הנשימה, הדם וההפרשה**: בעלי חיים נושמים נשימה אירובית בה מתפרקים חומרים אורגניים (מתחמצנים על-ידי חמצן חופשי) והתוצרים הסופיים הם מים ופחמן דו-חמצני. אצל בעלי זימים, מים מוזרמים ללא הרף על פני משטחים המכילים כלי דם ומתבצע חילוף גזים: החמצן מגיע לדם והפחמן הדו חמצני מוצא ממנו בעת מעבר מים. הריאות הן פרי הסתגלות לחיים ביבשה. האוויר נשאב אל שלפוחיות הריאה ומוחזק שם בעת התרחשותו של תהליך חילוף הגזים. לחרקים אין ריאות, יש להם צינוריות הנקראות טרכיאות והן נושאות אוויר מנקבים בגופן ישירות אל התא. מחזור הדם אצל בעל חיים מוביל חמצן וחומרי מזון אל התאים ומוציא מהם את הפסולת. לבעלי החיים העילאיים יש לב, המזרים את הדם לכל חלקי הגוף. הלב היעיל ביותר מסוג זה הוא הלב בעל ארבעת המדורים, המצוי אצל בעלי החיים שחום גופם קבוע. הלב מזרים את הדם דרך הריאות, מקום שבו הדם קולט חמצן. משם יוצא הדם דרך הלב אל עבר המעיים, ובהם הוא סופג אל תוכו מזון. המזון והחמצן נעים דרך העורקים אל כל יתר חלקי הגוף. בסופו של דבר שב הדם אל הכבד, הכליות והריאות, ובהם הוא נפטר מכל חומרי הפסולת. הכליות מסננות את החומרים בדם, וחומרי פסולת אלה מועברים לשלפוחית השתן וסופם שהם נפלטים מן הגוף, יחד עם עודפי המים. **מערכת החושים**: מערכות החושים של בעלי החיים מגיבות על אחד או יותר מאלה: אור, לחץ מכני, חום וריכוזים כימיים. המידע הנקלט בעזרת החושים מומר (ברוב בעלי-החיים) לאותות אלקטרוכימיים שמעובדים ע"י מערכת העצבים. חמשת החושים הקלאסיים (מבחינת האדם) הם ראיה (המרה של גירויים חזותיים לתמונה באמצעות העין ומערכת העצבים. האור מתמקד ברצפטורים בעין, מומר למרכז עיבוד מידע במערכת העצבים ומעובד ונתפס כהבנה של גירוי האור), שמיעה (היכולת להבחין בקולות שנעשית ע"י האוזניים או תאים רגישים ללחץ. באוזן האדם גלי הקול מניעים את עור התוף והרעידות מועברות ע"י עצמות זעירות לאוזן הפנימית ושם היא גורמת שינויי לחץ בנוזל המצוי באיבר המכונה שבלול. הלחץ משפיע על צורתם של תאים רגישים מסוימים ותופעה זו מפיקה, בתורה, אות שמועבר, סופו של דבר, למוח), ריח (הבחנה בכימיקלים באמצעות האף. המולקולות של החומר שמריחים, נעות באוויר ומגיעות אל האף שם הן באות במגע עם תאים קולטניים. התגובה של המולקולות עם התאים מפיקה אותות המגיעים אל המוח באמצעות מערכת העצבים), טעם (זיהוי אופיים של חומרים באמצעות הלשון. כדי לחוש בטעמו של חומר כלשהו המולקולות של חומר זה צריכות לבוא במגע עם תאים מיוחדים שהם חלק מפקעיות הטעם שעל הלשון. התגובה של המולקולות עם התאים מפיקה אותות המעובדים ע"י מערכת העצבים) ומישוש או מגע (תחושות לחץ, כאב, טמפרטורה ולחות הנקלטות ע"י קולטני העור, הקרומים הריריים, השערות ועוד, ומעובדות ע"י מערכת העצבים). חושים נוספים בידי בעלי-חיים: קליטת שדות חשמליים (יכולת חישה של אותות חשמליים המסייעים לזהות בעלי חיים, בשל זרמי החשמל המופקים ע"י פעולות החיים), קליטת שדות מגנטיים (המסייע לנווט עפ"י השדה המגנטי של כדוה"א), קליטת קרינה על סגולה (לצורך מאכל והאבקה במקרה של הדבורה והפרח, או לצורך מעקב וציד במקרה של חרקים מסוימים), קליטת קרינה תת אדומה (זיהוי הטרף באמצעות חום גופו). קלי



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה