רבין:''הפרקליטות בראשות אהרן ברק היא ה'מאפיה' הגדולה.... ציטוט נבחרים
"הנשיא ברק מוביל לדעתי את בית המשפט העליון בדרך לא דרך" (נשיא בית המשפט העליון לשעבר משה לנדוי). שורה של ציטוטים נבחרים הנוגעים לבכירים במערכת המשפט ובפרקליטות
נערך לאחרונה ב-26.4.2004
"הפרקליטות בראשות אהרן ברק היא ה'מאפיה' הגדולה ביותר במדינת ישראל" (יצחק רבין)
"ההשקפה "כי המטרה או המניע מקדשים את האמצעים, פירושה אימוץ האנטי-תזה למשטר דמוקרטי המעוגן בשלטונו של החוק, במקום שלטונם של יחידים המבקשים להגשים את רעיונותיהם ללא התחשבות במהות פועלם. זהו מרשם לאנרכיה" (מאיר שמגר)
"קיים אצלנו גורם המסכן במידה חמורה את טוהר המידות - ההשקפה המקובלת בכמה חוגים, שפעולה האסורה בדרך כלל, מותרת כשהיא נעשית למען מטרה הנראית לעושיה כחשובה מבחינה אידיאולוגית"
(מבקר המדינה הראשון, ד"ר זיגפריד מוזס)
"אורבת סכנה שתפקידו המרכזי של בג"צ בעיצוב החברה הישראלית יהפך למיתוס מסוכן, כמעט לפולחן אישיות אליטיסטי, שאין אחריו ערעור וספק. (וכאן בא תיאור מפורט של מעשי עוולה של ברק) מי שחושד נושא זאת בליבו, שכן שופטי בג"צ אינם נדרשים למסור דו"ח לאיש" (דן מרגלית)
"יש תופעה שלילית בעיני, והיא ששופט הרואה שההצלחה מאירה לו פנים, נוטש את התפקיד הפסיבי של שופט, הדן במה שנקבע לפניו, ויוצא מגידרו לדון גם בדברים שלא נקבעו לפניו. במילים אחרות הוא מצטער על שדבר פלוני לא נקבע לפניו -דבר שהוא בדיוק העניין שהוא חיכה לו זמן רב ויש לו כל כך הרבה מה לומר בעניין זה, ועכשיו, אין הוא כובש את צערו פנימה... הוא מאוכזב. נמנע ממנו למצוא פורקן לרצונו וליכולתו לפסוק בעניין הקרוב ללבו... שופט הדומה לעכביש היושב בין קוריו וממתין עד שיסתבכו בהם קורבנותיו" (שופט בית המשפט העליון ד"ר אלפרד ויתקון)
"נוצר ריכוז חסר תקדים בידי בית המשפט העליון. בית המשפט משיא את כוחו כלפי חוץ על ידי ניזול דרכי עבודתו והמנעות מחשיפתם לידע או לביקורת ציבורית... לא עלו מעולם שאלות היסוד האתיות ומהנהלתיות של תרבות ההכרעה בבית המשפט העליון." (פרופ' יורם שחר)
"היבטים מהותיים רבים של פעולות בתי המשפט, ובית המשפט העליון בראשם, הם חשאיים. מהפכת המידע ועקרונות השקיפות, שיסוד רבים מהם בפסיקת בית המשפט העליון, פסחו על בית המשפט העליון עצמו. ... בשאלות בסיסיות אלה, רב הנסתר על הנגלה" (פרופ' זאב סגל וד"ר אריאל בנדור במאמר משותף)
"בית המשפט, אם הוא איננו פומבי, הוא חייב להיות מושחת" (הלורד דנינג)
"ואין זו תשובה מתאימה לומר כי אפשר תמיד לבטוח בשופטים (השופטים יצחק אולשן, ש"ז חשין ושמעון אגרנט )
"אכן, "כוח משחית, וכוח אבסולוטי משחית אבסולוטית. כוחו האבסולוטי של אהרן ברק והעובדה שלאורך כל כך הרבה שנים אין עליו שום ביקורת ומורא שלטון החוק השחית אותו לחלוטין והפך אותו למניפולטור, איש עסקים המוכר לנו אינטרסים במסווה של ערכים. מסדר ג'ובים למשפחתו ומקורביו בניגוד לחוק. מוביל מניפולציות שמשמעותן שוד הקופה הציבורית לטובת בניו ומקורביו. הורס משפחות -עד מוות של ממש- ומפעלי חיים ללא הצדקה ותוך אפלייה משוא פנים והטיית משפט" (אריק באך).
"נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, נמצא בעמדת כוח חזקה. יש אומרים, החזקה במדינה. התמונה קשה. הסמל של שלטון החוק אינו נרתע מרמיסת החוק. הכהן הגדול של המשפט נוהג כאילו הקו המפריד בין המותר לאסור אינו קיים. נשיא בית המשפט העליון עושה מעשים שלא יעשו. והוא חוזר על מעשיו שוב ושוב עד ימינו אלה. ומאליה עולה שאלת הלגיטימיות והסמכות המוסרית של השופט ברק להורות הלכה ולחרוץ גורלות של ציבור ופרטים...
המדהים בדבר הוא שברק מסוגל לספור ולמנות את מגרעות החטוטרת של זולתו, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שחטוטרת דומה - ואולי גבוה יותר - צומחת פרא על גבו הוא...
אם ישנו דבר מקומם במיוחד -פעם אחר פעם- זהו הפער הבלתי נסבל בין אמות המידה החוקיות והמוסריות שנוקט ברק כלפי זולתו לבין אלו שהוא נוקט כלפי עצמו"
(עורך הדין, איש המודיעין והחוקר המשפטי יוסי דר, מחבר הספר "אהרן ברק ומנעמי שלטון החוק")
"משל המערה" של אפלטון ממחיש נהדר את האפקט-המעוור שדברים מבריקים מעוללים לשומע המופתע. ואכן, ברק, כשמו כן הוא, מכה אותך בסנוורים בכושר הרטורי שלו. הוא מצליח ליצור אמפטיה בלב השומע, על ידי התרגיל הידוע (להקריב חייל כדי להכריז "שח") של להשמיע לו דברים שהשומע זקוק פסיכולוגית לשמוע (זכותך להיות חופשי. לומר מה שאתה רוצה. להגן על כבודך. חירותך קדושה וכו') – ואז, כשהשומע הזחוח מתרפק במנעמי פנטזיית הביטחון, החופש והכבוד האינסופי, מחדיר לו ברק את הארס ברוך ונועם קטלני. מעין:
אני כאן כדי לומר לך מה טוב עבורך. אלוהים ומוחמד שלחו אותי להיות המפרש והמוציא לפועל. עליך להאמין בי אמון עיוור. אני המצפן המוסרי הבלבדי שלך. המשענת שלך. המגן שלך מפני הרשע, האטימות, העריצות. תן לי סמכויות להיות רשע על עיוור, ואגן עליך מפני רשעים אחרים. סמוך על חולשותיי האנושיות על עיוור, ואגן עליך מנוכלותם של אחרים. אל תשאל שאלות כי הרי אתה מבין מתוך דברי המתובלים בציטטות למכביר, שאני יותר יודע ממך, ולעולם אל תעיז לשפוט אותי ואת מעשי, שאותם לעולם לא תבין.
עצום עיניים, אטום אוזניים, פתח את הכיס, ולך אחריי בעדר: אני האור והסבירות. אתה בסך הכל אפס שלא יודע מה טוב עבורך עבור ילדיך, משפחתך ועמך. אני הוא העם. המדינה זה אני. מלוא הארץ ברק, ועל כן הכל שפיט, לפי מה שאני מחליט. דמוקרטיה הינה דבר פגיע שזקוק לשליט על –מלך ללא כתר- שירסן, יבלום, יבטל, ינווט, יחוקק חקיקת על, ויבטל חקיקת על שאינה ראויה לדעתו של השליט העליון, הוא שליחו ומוציאו לפועל של אללה ומוחמד נביאו...
ברק אינו הראשון בהיסטוריה, אשר ידע לנווט המון בזכות גאונות. בזכות כישרון רטורי מרשים. בזכות חולשתו של ציבור לשווע למושיע מפני עריצות. בזכות חלומו של כל אדם לחופש, ביטחון, וכבוד.
ברק איננו הקוסם הנוכל הראשון –או האחרון- בהיסטוריה, השולל את תשומת הלב של קהלו, באמצעות פעלול ביד שמאל שלווה ומרתקת, וגונב את ההצגה באמצעות תרגיל מסריח ימני קיצוני הנשלף מהכובע מול עיניו המסנוורות של הקהל ההמום...
אלא שבמופעי בידור זה בדרך כלל שפן. במנהיגות זה בדרך כלל נחש קוברה קטלני. ראו מה סטלין עשה מהרעיון הנפלא –האוטופי יש לומר- של הקומוניזם.
צר לי לנפץ את המיתוס היפה באמצעות העובדות המכוערות: כל הגאונים בהיסטוריה שהבטיחו לעמם שלום, ביטחון, חירות, חופש, וכו', ברמה גאונית כזו – הם... הס מלהשוות, הנבלים הגדולים ביותר של ההיסטוריה. לא מצאתי אבק ראיה לכך שברק הוא שונה. ודאי לא בצורה המכוערת שבה הוא מחלל את התורה שהוא מטיף לאחרים לקדש.
זו הרי בדיחה עלובה להתייחס לגאון כגאון משום שהוא כופה על נתיניו לרחוש לו כבוד על פי חוק לציית לו או לסגוד לו. ("חוק הביקורת האדיבה... ", זילות בית משפט, "כבודו"... ) אין אף אחד מאיתנו זקוק לחוק על מנת לציית לדברים הנהדרים שאמרו גאונים מכל מיני סוגים בהיסטוריה: שלמה המלך, אריסטו, אפלטון, קיקרו, לאו צה, קונ פו צה, גתה, ניטשה, אלוין טופלר, השופט ברנדיס, רוזוולט, ז'או ז'ורס, צ'ה גוארה, רוסו, מהטמה גאנדי, ארוין יאלום, מקיאוולי, מאו, ביל קלינטון (וזו כמובן רשימה חלקית ביותר), אליה ניתן בהחלט לצרך בכבוד דברים רבים ממאמרי חז"ל, מהקוראן (הוא יפה, האמינו לי, רק שהנבלות שלהם, כמו שלנו, הפכו אותו לכתבי-שטן), הבודהיזם, וחכמי יוון הפילוסופית.
יש ביניהם, הרבה גאונים שחובה לשנן מה שהם אמרו, ולהתעלם –או להפריד- את מעשי הנבלה שהם עשו כחלק המופרע של גאונותם. אוסקר ויילד, מרק טוויין, גבלס, ז'ן ז'נה וגאוני הקומוניזם הם דוגמאות נהדרות לכך.
ויש המון גאונים, שאמרו הרבה דברים נהדרים, לצד דברים מטופשים או מרושעים ועל כן אין לתת בהם אמון עיוור אלא לבור את המוץ מן התבן.
אבל ככלל, גאון - כשהוא משרת בתפקיד ציבורי - הוא מסוכן! תמיד, הוא קיצוני. זו הרי טיבה של גאונות: לא להיות סטנדרטי. הציבור צריך להיות חכם ולמוד נסיון: לקחת את הטוב, ולעולם לא להעניק לגאון סמכויות ביצוע. גאון הוא מעין "רשות מפנטזת" אבל לעולם לא רשות מבצעת!
עיוור תמיד שומע יותר טוב, אבל אל תיתנו לו לנהוג! חירש תמיד רואה יותר טוב, אבל אל תיתנו לו לנגן. אנליסט תמיד יודע איזו מניה יש למכור או לקנות, אבל היא אף פעם לא זו שהוא אומר בקול. עורך דין תמיד מכיר את החוק יותר טוב, ועל כן מיטיב לעקוף אותו טוב יותר.
יש להפריד בין גאון לגאון. אסור להעניק לגאונים אמון עיוור. אסור לתת לגאונים סמכויות שאינן מתחום גאונותם. סטלין היה גאון. מילושובץ' הוא גאון. השייח אחמד יאסין הוא גאון. אל קאפונה היה גאון. נוכלי הבורסה האמריקאית הם גאונים. ביל גייטס הוא גאון. מייקל מילקן הוא גאון. בין לאדן הוא גאון. אהרן ברק, הוא גם כן גאון! כולם גאונים. כולם פושעים. לא כולם כמובן באתה מידה או חומרה. לכולם יתרונות נהדרים, הם פיגורות חשובות לקהלם, צודקים באופן חד-מימדי, אך לכולם חסרונות המסוכנים לציבור.
לכל אדם יתרונות. ולברק יש יתרון אחד: להיות מורה נהדר. להטיף תיאוריה באוניברסיטה, לפרחי משפט. עליו לחזור לגודלו הטבעי, ולמכור להם תיאוריות על מה זה חופש, חירות, כבוד, ומנהל תקין. אבל אבל לברק יש גם חולשה. חולשה לכסף. חולשה לשלטון. חולשה להרע. "אוי לעבד כי ימלוך".
ברק הוא גאון במומחיותו. הוא נבל גדול בכל מה שחורג מתחום מומחיותו. לדעתי, בפוזיטציה שלו ודרך התנהלותו, הוא עונה להגדרה של מסוכן לציבור שיש לשלול את חירותו במידה הראויה (אך לא מעבר לה). הוא אינו ראוי לאמון הציבור. הוא מעל בו ומועל בו, בשיטתיות. הוא אינו אדם ישר. הוא אינו גיבור היודע לכבוש את יצרו. הוא בסך הכל עוד גאון שיודע לדבר נהדר על תאוריות שהוא נכשל ביישומן. הוא מחלל עקרונות שהוא מטיף לאחרים לקדש. וזה כבר לא מקרה, זו שטתיות המעידה על כוונה פלילית מלכתכילה. הוא נהדר בתור תיאורתיקן – מסוכן לתת לו מושכות. הוא סוס פרא המשתלט על רוכבו. הוא מקיף עצמו באומרי הן וכתבלבי חצר, הנאמנים לאינטרס הכלכלי שלו ולא של המדינה. פודוויילרים כדוגמת דורית בייניש ועדנה ארבל, המלקקים לבעל הבית ותוקפים באכזריות כל מי שאינו נמנה על מלחכי הפינכה או מי שעיסוקם מאיימים על ברק ושותפיו. דרעי, יעקב נאמן, ונמרודי הם דוגמאות ידועות לתופעה המונית של שימוש אכזרי לרעה בכוח המשרה.
הוא מתבל הגיון ברגש, ומאוויים בתקווה. אבל אין במעשיו לא רגש, ולא תקווה – הכל מניפולציה.
הוא לא השופט הטוב בעולם. הוא בסך הכל יחצ"ן נהדר, שדואג לטפטף לעיתונות ולכתבלביו סופרלטיבים שהוא מגרד או ממציא. השופט הטוב בעולם הוא שופט המצליח להוציא את שני בעלי הדין מרוצים. וזה הדבר האחרון שניתן לומר על ברק!!! שופטים כדוגמת זפט, שטרוזמן, גורן, לויט, ברוך, דורנר שמגר – כל אלה שמים אותו בכיס תחתוניהם. בעולם יש אלפים טובים ממנו. אבל הוא ? הוא רחוק מלהיות השופט הטוב בעולם. רחוק מלהיות השופט הטוב בישראל. אפילו בבית המשפט העליון הוא לא השופט הכי טוב. הוא שחקן נהדר, מניפולטור בחסד, נוכל מרשים, מוכשר בצורה בלתי רגילה לגמד את השומע באפקטים, ולהרשים אותו על ידי קידה קלה ומרומזת לעומתו עד כדי שהשומע מחוייב להעריץ אותו כדי להתגאות בכבוד שנפל החלקו: לזכות בקידה קלה ומרומזת מהוד רוממתו. תרגיל עלוב במנהיגות, שמקיאוולי כתב והרבה מאפיונרים לפני ברק יישמו בגאון.
לסיכום: אהרן ברק מבורך בכישרון לכתוב ולנאום יצירות נהדרות ומקוריות. החלק המקורי אמנם איננו נהדר, והחלק הנהדר אמנם איננו מקורי: הוא מעתיק מאחרים רעיונות, ועוטף אותם באינטרסים שלו. כך שגם הגאונות שלו, ראויה למבחן ביקורתי ולא לסגידה עיוורת. אמנם לא לכל אחד יש את הידע המופלג הדרוש לראות את דבריו בפרספקטיבה הנכונה (הכרת כתבי פילוסופיה ומשפט אחרים, לצד היסטוריה אובייקטיבית), אבל זו לא סיבה להתבטל בפניו, לעצום עיניים, לאטום אוזניים, ולפלבל: ברק הוא אכבר ! בכל פעם שהוא צועד צעד נוסף לכיוון הדיקטטורה. המהפכה החוקתית שברק מנסה להוביל, היא אינטרסים במסווה של ערכים.
אינני אוייבו של ברק, אני אוהבו של עם ישראל. אינני קורא חלילה להפרת החוק, אני מייחל ליום שבוא החוק ישוב להיות מגינו של הציבור וצור מבטחו. אינני קורא חלילה לפגוע פיזית בברק, אני תובע להתגונן כחוק מפני השואה שברק ממיט על אמון הציבור במערכת המשפט ושלטון החוק בישראל, אותה יראת כבוד אשר בלעדיה, "איש את רעהו חיים בלעו"...
כי זאת לדעת: הגדולים גדולים רק משום שירדנו על בירכינו - בואו ניזדקף!
אריק באך, ניו יורק
תחילה לקחו את הקומוניסטים,
אבל לי לא היה איכפת, כי לא הייתי קומוניסט.
מייד לקחו את הפועלים,
אבל לי לא היה איכפת, כי גם פועל לא הייתי.
בהמשך עצרו את אנשי האיגוד המקצועי,
אבל לי לא היה איכפת, כי אינני איש איגוד מקצועי.
אחר כך כלאו כמה כמרים,
אבל מכיוון שאינני דתי, גם כן לא היה איכפת לי.
עכשיו לוקחים אותי, אבל עכשיו כבר מאוחר...
(ברטולט ברכט).
מאחר והדברים שנודעו עד כה הם חמורים להזוויע, אני מבקש את תמיכתכם ברעיון להעמיד את אהרון ברק, בייניש, ארבל, מוזס ומזרחי, לדין ציבורי בבית משפט לשעת-חירום בהרכב מיוחד:
פרופ' יעקב נאמן, פרופ' רות גביזון, פרופ' קרמניצר, ד"ר יעקב וינרוט, עו"ד יגאל ארנון, השופט שטרוזמן, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה יהודית קרפ, סגן נשיא בית המשפט העליון בדימוס אילון, השופטת דליה דורנר, עו"ד אביגדור פלדמן, עו"ד שפטל ועו"ד יוסי דר
(אם מישהו סבור שיש עוד ראויים -הוא מוזמן להמליץ)