|
הירחון האמריקאי החשוב "אטלנטיק" מתבסס בעיקר על ממצאיו של שחף, אך גם על מסקנות שאליהן הגיעו תלמידים מהמכללה לביטחון לאומי בהדרכת פרופ' גבי ויימן. בעל התחקיר ב"אטלנטיק", ג'יימס פאלווס, כותב: "מה שלא קרה לו (למוחמד א-דורה) - הוא לא נורה בידי חיילים ישראלים שידוע כי היו מעורבים בתקריות הירי של אותו יום. כך לפחות אני משוכנע, אחרי שבוע בישראל במחיצת אלה שחוקרים את הנושא".
פאלווס הוא סופר ועיתונאי רציני, שרק לפני שבוע זכה לציון לשבח בטקס השנתי של האגודה האמריקאית של עורכי מגזינים על מאמרו "המדינה ה-51?" שפורסם בגיליון נובמבר 2002 של "אטלנטיק". המאמר חזה את הקשיים שעמם תתמודד ארצות הברית אחרי שתכבוש את עיראק. פאלווס אינו מליץ היושר היחיד של שחף מחוץ לישראל. לפני חודשיים פירסם העיתונאי הצרפתי ז'ראר הובר ספר בשם "בחינה מחודשת של סצינה מבוימת". הספר מאמץ את טענותיו של שחף כי כל האירוע שתיעדו צלמי הרשת הצרפתית בצומת נצרים היה מבוים מתחילתו ועד סופו. "באי-מייל ששלח לי סיפר הובר כי לפני שנחשף לתחקיר של שחף הוא היה מודע לעובדה שהאימג'ים של מוחמד הקטן היו חלק ממערכה גדולה יותר של דימויים שהתנהלה בין הפלשתינאים לישראלים", כותב פאלווס. הוא מוסיף כי אחרי שהובר פגש את שחף הוא השתכנע שהאירוע כולו היה מבוים.
בנקודה זו לפחות שחף לא הצליח לשכנע את פאלווס, שמציג את סימני השאלה, אך נשאר מסויג. "כשאתה מדבר על מוחמד א-דורה צריך לדעת על איזה מוחמד א-דורה אתה מדבר", אומר שחף, "יש לי הוכחות שהילד שצולם עם אבא שלו בחיק המשפחה הוא לא הילד שהיה איתו בנצרים, ושהילד שהיה בנצרים הוא לא אותו ילד שנקבר בשם הזה. אני מדבר על ממצאים. 'להאמין' זה באגף של עובדיה יוסף. אני פיסיקאי. אני לא עוסק באמונות אלא בממצאים".
אתה מבין למה טענות כאלה גורמות לך להישמע תמהוני?
"בוודאי. כשאתה אומר דברים כאלה אתה נשמע הזוי, סהרורי. כשניסיתי לשכנע עורך בוול סטריט ג'ורנל להתייחס לממצאים שלי הוא אמר לי 'אנחנו לא מתעסקים עם תיאוריות קונספירציה' ואפילו לא רצה לשמוע. מה זה 'לא מתעסקים עם תיאוריות קונספירציה?'. זה אומר שלא יכול להיות שאנשים משקרים? שכן יכול להיות שהמוסכניק שלי ישקר אבל לא יכול להיות שישקרו בגלל אינטרסים לאומיים?".
איך אתה מסביר את העניין המחודש בעולם במותו של א-דורה ובתחקיר שלך?
"היה לי ברור שזה יקרה. צריך להבין שאצלנו בארץ הנושא של א-דורה די גווע אבל בכל פעם שהיה פיגוע טרור בישראל, באירופה הציגו מיד את התמונות של א-דורה כמין באלאנס: הם רוצחים לכם ילדים, אבל גם אתם רצחתם להם ילדים. וגם התגובות של ארגוני הטרור תמיד הזכירו את א-דורה. יש לי מאות אלפי קטעים כאלה. אני אוסף אותם".
בעולם הערבי מוחמד א-דורה הוא כבר מזמן מיתוס. כמה מדינות ערביות הנפיקו בול עם תמונתו, אחד הרחובות הראשיים של בגדד קרוי על שמו, במרוקו יש פארק על שמו.
"זה נכון. אבל פעם גם היה מיתוס שיהודים הורגים ילדים נוצרים לפסח".
קישור למאמר המקורי בהארץ
הערות העורך (נ.ש.):
1 - פאלוז הקורספונד הלאומי של האטלנטיק זכה שבוע קודם לפרסום המאמר בפרס הלאומי של התקשורת האמריקאית ולא רק בציון לשבח על מאמר המתריע מפני הקשיים הצפויים במלחמה בעיראק (בפרס נוסף זכה האטלנטיק עצמו - בקטגוריה המגזינים בתפוצה של עד מיליון קוראים). פאלוז שהיה כותב הנאומים הראשי של ג'ימי קרטר (קישור) אינו חשוד באהדה לישראל, קבע מפורשות שאני מוכיח שחיילי צה"ל לא הרגו את מוחמד א-דורה (קישור למאמר באטלנטיק)
2 - המאמר באטלנטיק הציג את שתי התזות העיקריות בפרשת א-דורה המנקות את חיילי צה"ל מעלילת הדם, האחת אותה כינה "מינימליסטית" ע"י אסתר שפירא מהטלויזיה הגרמנית (סרט תחקיר מ-2002) שטענה שהילד נהרג, והשניה המחקר שלי אותו כינה "מכסימאלסטית" הקובע שפרשת א-דורה בויימה והשהילד לא נפגע כלל.
פאלוז הציג באותו מאמר כמה מההוכחות שהילד שנקבר תחת שמו של א-דורה לא יכול להיות אותו ילד שצולם תחת שמו של מוחמד א-דורה. כדוגמא: בעוד צילומי הילד א-דורה בצומת נצרים החלו בשעה 3 אחה"צ, גופת הילד תחת אותו שם הגיעה לבית החולים כמה שעות קודם.
באופן דומה הלוויתו של הילד א-דורה התקיימה קודם שהחלו הצילומים.
האטלנטיק מציין שבתמונה האחרונה הילד נראה כאשר הוא מרים את הראש. בצילומי הטלויזיה הצרפתית אין כל תמונה המראה את הילד מת.
3 - המאמר מציג הוכחות לארועים מבויימים סביב א-דורה כדוגמא, אזרח הנראה כבמאי אינו מרוצה מביצועים מול המצלמות של אחד הלוחמים המרכיב אוזניה על אוזנו לקבלת הוראות, "פצוע" המועלה על אמבולנס קופץ ממנו מעבר לפינה.
4 - בשיחותי עם פאלוז הוא תמה מדוע העתונות הישראלית לא טרחה לבחון את הממצאים. פאלוז בתכתובת באימייל התפלא: הם לא היו צריכים לחצות את האוקינוס.
גם אחרי פרסום המאמר באטלנטיק פרט ליוצאי דופן התקשורת הישראל לא טרחה לבחון את הממצאים.
5 - עברו שבע שנים נוספות !!! עד שעתון הארץ פרסם מאמר בו הוא קובע שהילד שנקבר תחת שמו של א-דורה אינו הילד מנצרים (הארץ, ד"ר ראובן פדהצור 24/1/2010 מוחמד לא מת) . באותו מאמר הארץ תקף את מערכת ההסברה הישראלית שהתעלמה משך שנים רבות מההוכחות שפרשת א-דורה שגרמה נזק קשה לישראל, בויימה:
"תמונתם של מוחמד וג'מאל א-דורה, המסתתרים מאחורי חבית בטון בניסיון שווא להתחמק מפגיעת כדוריהם של חיילים ישראלים - נהפכה לסמל האכזריות והברוטליות של ישראל, וקיבעה את דימויו של צה"ל כצבא צמא דם, הפועל על פי נורמות פסולות. 55 השניות ששידרה רשת הטלוויזיה הצרפתית "פראנס 2", שבסיומן הכריז הכתב, שארל אנדלרין, "מוחמד מת" - פתחו "את הסכר לשיטפון אדיר של תאוות נקמה", כפי שכתבו עמוס הראל ואבי יששכרוף בספרם "המלחמה השביעית".
מוחמד א-דורה נהפך למרטיר, המסמל את מאבקו של העם הפלסטיני נגד הכובש האכזר. בולים עם תמונת האב והבן הונפקו ברחבי העולם הערבי, ורחובות נקראו על שמו של הילד. פרשת מוחמד א-דורה היא ניצחון תעמולתי אדיר של הפלסטינים. אבל, מתברר, היא גם מחדל ההסברה הגדול ביותר, והבלתי מובן, של ישראל. מחדל, משום שיש די ראיות המצביעות על כך שסיפור מותו של הילד לא היה אלא הצגה שבוימה בכישרון רב על ידי הפלסטינים.
מה שמטריד בכל הפרשה הוא התעלמותה של ישראל הרשמית מהעדויות ומהתחקירים שהחלו להצטבר מיד לאחר התקרית".
עד כאן לשון "הארץ".
לא במפתיע הארץ העלים את אחריותו להתעלמות מדינת ישראל מההוכחות, וזאת באמצעות רצח האופי שנעשה לי ע"י כתבי העתון משך 10 שנים. כדי למחוק את חרפת הארץ בפרשת א-דורה, המאמר בהארץ הציג את הטלויזיה הגרמנית ואת קרסנטי כחוקרי הפרשה: "סרט דוקומנטרי של העיתונאית הגרמנייה אסתר שפירא, ותחקיר שביצע איש העסקים הצרפתי פיליפ קרסטני מעלים את החשד שהצלם הפלסטיני, טלאל אבו ראחמה, שצילם את הסרט שהועבר ל"פראנס 2", "בישל" את הסיפור, ורבים אחרים היו שותפים לו".
6 - שנתים קודם 7 לינואר 2008 פורסם בהארץ דבר זכיתי בפרס לביקורת התקשורת על תחקיר א-דורה: "שחף ערך תחקיר, שממנו עולה כי מחמד א-דורה, הילד הפלשתינאי שנהרג בתחילת האינתיפאדה, לא נורה על ידי חיילי צה"ל וכי למעשה מותו בוים על ידי צוות צילום פלשתיני של רשת הטלוויזיה הצרפתית פראנס 2. התחקיר של שחף עומד כיום במרכז משפט דיבה (כנגד קרסנטי) בצרפת, שמתנהל ביוזמת רשת הטלוויזיה".
7 - פסק הדין באותו משפט קובע (21.5.2008) שבעוד הח"מ טוען שפרשת א-דורה בויימה, הסרט הדקומנטרי של אסתר שפירא מהטלויזיה הגרמנית קובע הילד נהרג והצילומים לא בוימו, עם זאת חיילי צה"ל קרוב לודאי לא הרגו את א-דורה. פסק הדין לא הציג אף אחד מהממצאים שהוצגו באטלנטיק המוכיחים שחיילי צה"ל לא הרגו את א-דורה, שצילומי א-דורה "המת" בויימו יחד עם ארועים מבויימים נוספים מסביב לא-דורה, ושהילד שנקבר תחת שמו של א-דורה אינו יכול להיות הילד שצולם כמה שעות אח"כ בצומת נצרים.
קרסנטי, באופן מוזר לא טרח לזמן אותי להעיד במשפט, לא טרח להביא את הממצאים שהוצגו באטלנטיק, או אף לציין את דבר קיומו של אותו מאמר.
8 - זמן קצר לאחר סיום התחקיר שהוכיח שפרשת א-דורה בויימה והילד לא נפגע, הוזמנתי ע"י ארגון בני ברית צרפת להרצות בפריס (אפריל 2001). בהמשך חהרצאות בצרפת נפגשתי עם אסתר שפירא וראשי הטלוזיה הגרמנית הראשונה שבקשו לבחון את ממצאי החקירה. בעקבות הפגישה בהמבורג אסתר שפירא שלחה הסכם להכנת סרט המבוסס על המחקר (ההסכם שנשלח ע"י שפירא, הסכם ע"י חברת הההפקה). אלא שראשי משרד החוץ ומערכת הביטחון הישראלי התנגדו לשיתוף פעולה המבוסס על הטענה שפרשת א-דורה בויימה. באותה תקופה התקיים ויכוח נוקב בין דניאל סימן ראש לשכת העתונות הממשלתית בתמיכת ד"ר רענן גיסין עוזרו של רוה"מ שתמכו במחקרי, ולבין מערכת הביטחון והההסברה הישראלית שהתנגדו למחקר בלא שטרחו לבחון את הממצאים, שהיו יכולים כבר בראשית הדרך לנקות את מדינת ישראל מעלילת דם הקשה בהסטוריה של מדינת ישראל.
אסתר שפירא נכנעה ללחץ, והטלויזיה הגרמנית הפיקה סרט המבוסס על ממצאי החקירה הראשוניים שהשגתי במסגרת התחקיר הצה"לי.
9 - שנה אח"כ בנובמבר 2002 הוזמנתי לז'נבה להפקת סרט תחקיר בו הצגתי מקצת מההוכחות שפרשת א-דורה בויימה. בתוכם הצילומים המראים את הילד לאחר מותו כביכול מרים את ידו ומפנה את מבטו אל המצלמה. בין תנוחות "המוות" השונות הצלם נתפס בתנועת "טייק 2" המסמנת צילום שני של אותו קטע מבויים. בצילומים נערים פלשתינאים נראים כאשר הם עוזבים את זירת הצילומים ובתוך כך נחשפים הילד ואביו בהמתנה לצילומים. הילד והאב עוזבים את החבית וחוזרים אליה להשלמת הצילומים.
בסרט נראים הפלשתינאים כאשר הם מפיקים פציעות מדומות מול המצלמה. סרט התחקיר חושף את טאלאל הצלם ואת שאראל אנדרלין ראש הטלוזיה הצרפתית בישראל החוזרים בהם בשיחתם הטלפונית איתי מהטענה שחיילי צה"ל הרגו את הילד.
10 - בשנת 2005 כשחשפתי את הממצאים בפני ה-AAFS האקדמיה האמריקאית למדעי המשפט, ראש המז"פ של משטרת ישראל הביע ספק לגבי אמיתות העדויות המפתיעות. לא ברור מדוע עד כה, 9 שנים לאחר גמר התחקיר אף גורם רשמי במשרד החוץ ובמערכת הביטחון הישראלית לא טרח לבדוק את אמיתותם.
הסרט הופק בצרפתית - part a, part b (להלן התרגום לאנגלית, הופק בישראל ב- 2004 ע"י פרופ' ריצ'רד לנדס מאונ' בוסטון part a, part b)
11 - בהמשך לסרט בז'נבה הצגתי את ההוכחות לדניאל שומנטאל עורך ב-WSJ (ו'ול סטריט ז'ורנאל) שהגיע לישראל כדי לבחון טכנולוגיות ישראליות חדשות (ראיה דרך קירות), בהזדמנות זאת הצגתי בפניו את תחקיר א-דורה ועורך העתון החשוב הזמין אותי לפרסם את הממצאים ב-WSJ. באותה עת תחקיר א-דורה נדחה ע"י רוב העתונות העולמית ומשכך העדפתי שהמאמר יתפרסם ע"י גורם שלישי והמאמר פורסם בנובמבר 2004. בהמשך למאמר ב-WSJ הצגתי את המחקר בפני ה-AAFS - האקדמיה האמריקאית למדעי המשפט (פברואר 2005), בכנסת בועדה לזכר השואה וסיוע לניצוליה (מרס 2005) בפני האלוף גיורא איילנד בתפקידו כראש המל"ל (אוגוסט 2005). בעקבות הרצאתי בפני ה-AAFS הוזמנתי להפגש עם מר רוברט מורגנטאו ראש התביעה הכללית של ניו-יורק וראש מוזיאון השואה של ניו-יורק (מרס 2003) - קישורים
12 - שש שנים לאחר הכנסת הסרט בז'נבה בדצמבר 2008, כחצי שנה לאחר פסק הדין בפריז, הגיעה אלי פעם שניה אסתר שפירא יחד עם מנהל ההפקה בטלוזיה הגרמנית כדי לבחון את הממצאים שהצגתי בפני האטלנטיק, באקדמיה האמריקאית למדעי המשפט, בכנסת בועדה לזכר השואה, בוול סטריט ז'ורנאל, ובמקומות אחרים (קישור) , ומספר חודשים אח"כ הממצאים פורסמו בסרט דקומנטרי שני, כאשר הפעם שפירא מקבלת את ההוכחות שפרשת א-דורה בויימה.
לאחר 9 שנים שנים של רצח אופי מתמשך על תחקיר א-דורה ורצח רבין, עתון הארץ כמו הפרבדה הרוסית לא ראה כל בעיה מוסרית בכתוב ההיסטוריה.
השליטה האבסולוטית של "הארץ" בבית המשפט הישראלי ואצל קובעי הטון בתקשורת הישראלית איפשרה להם להעניק את הקרדיט לתחקיר לקרסנטי ולטלויזיה הגרמנית, תוך שהם מכסים על אחריותם להסתרת הממצאים, ותוך עבירה בוטה על חוקי זכויות יוצרים.
13 - דוגמא נוספת ליחס בהארץ אלי. בשיחה עם כתב הארץ אמיר בן דוד ציינתי שאני מחזיק ב"מאות עד אלפי קטעים" (מהאינטרנט ויפעת), בכתבת "הארץ" ניפחו את המספר ל-"מאות אלפי קטעים". במכתבי לכתב הארץ (בהמשך) ציינתי שהייתי מוכן להחליף את משכורתי לורסיה המוגדלת.
14 - המחקר בראשות פרופ' גבי ויימן ראש הפקולטה לתקשורת באונ' חיפה, חזר והוכיח שחיילי צה"ל לא הרגו את א-דורה. רבים מתלמידיו של פרופ' ויימן מאיישים משרות בכירות בעתונות הישראלית ובכללם בעתון הארץ, ואף על פי כן העתונות הישראלית ועתון הארץ בתוכם התעלמו משך שנים מהממצא העיקרי בתחקיר שנתמך ע"י פאלוז מהעתונאים הבכירים בארה"ב, וע"י פרופ' גבי וימן מאנשי התקשורת הבכירים במדינה.
15 - רצח רבין - במדינה דמוקרטית נאורה אדם הגון אינו צריך לחשוש מחקר האמת. אני לא מכיר תקדים במדינה דמוקרטית בו התקשורת כולה מתנגדת לחקר האמת, ולא רק מתנגדת אלא מוקיעה כהזוי מי שלא נכנע לתופעת העדר התקשרתי, כפי שניתן לראות אף במאמר זה, וזאת בניגוד לכללי האתיקה העתונאית המחיבים כל עתונאי ועתון בישראל.
משך שנים הארץ דחו את תחקיר א-דורה בגלל שחקרתי את רצח רבין. פרסום המאמר באטלנטיק שתמך במחקרי על א-דורה היה אמור להביא להתיחסות ממשית למחקרי על רצח רבין.
באותו מאמר פאלוז תקף את הארץ וגורמים אחרים שהתעלמו מהתחקיר:
בהתיחסות לתחקיר א-דורה, עולם ריאלי של גיאומטריה ובליסטיקה התחלף בעולם של פארנויה פנטזיה פוליטיקה ושנאה".
אלא שגם לאחר הפרסום באטלנטיק, כתבי הארץ לא טרחו לבדוק את ממצאי תחקיר א-דורה, למרות השפעת צילומי א-דורה על השנאה לחיילי צה"ל ולישראל.
למרות התמיכה הדרמטית של האטלנטיק בערך המחקר שקיימתי בפרשת א-דורה, הארץ המשיך במאמר הנוכחי לתקוף אותי על עצם תחקיר רצח רבין.
16 - הזכות לחופש הביטוי וחופש המחשבה הפכה בישראל למילה מתה, בעיין זה ראוי להביא את עניין חופש הדיבור וזכויות האדם המופיע בשנתון האו"ם לשנת 1948/9 (עמ' 539). בהצהרה הכללית על "זכויות האדם" שהתקבלה ע"י עצרת האומות המאוחדות בדצמבר 48 נקבע:
"לכל אדם הזכות לחופש דעה וביטוי, זכות זו כוללת את החופש להחזיק בדעות בלי הפרעה, ולבקש לקבל ולהקנות אינפורמציה ורעיונות בכל האמצעים ובלי לשים לב לגבולות".
17 - רמיסת הזכות לחופש הדיבור ברצח רבין בולטת עוד יותר נוכח העובדה שעוד ב- 8 לנוב' 1999 פרסם ב"הארץ" הפרופ' למשפטים זאב סגל מאמר תחת הכותרת "חקירה אחרי חקירה" בו הוא קורא לחקור מחדש את רצח רבין. יומיים קודם פורסמה בידיעות אחרונות סדרת מאמרים שכללה את המלצת השופט שמגר יו"ר ועדת החקירה ברצח רבין לחקור את התמיהות שהציגו בני משפחת רבין ברצח אב המשפחה, את המלצת היועה"מ לממשלה רובינשטיין "לא להשאיר אבן לא הפוכה" בחקר הפרשה, ואת דרישת שמעון פרס "חייבים לשים סוף לשאלות" (קישור לציטוטים במאמרים בידיעות אחרונות).
18 - תמיהות בני משפחת רבין הוצגו בין השאר בראיון של דליה רבין ב"עולם האישה", ובספרה של לאה רבין "הולכת בדרכו".
ראוי להוסיף את עדות מרים אורן, חברתה של דליה איציק, בטלוויזיה דקות ספורות לאחר הירי בכיכר, שסתרה אף היא את הגרסה הרשמית הנוגעת לרצח רבין.
19 - מצורף צילום ומאמר מתוך "החומר המדהים" בלשונו של "הארץ", אותם כתבי העתון לא טרחו לבחון:
א - שיר השלום המזוייף שצולם בגנזך הלאומי,
ב - מאמר המציין את קיומם של הממצאים ("המדהימים" בלשון "הארץ") שאני מחזיק שהביאו את יגאל עמיר להטיל ספק באחריותו לרצח רבין.
מקצת מההוכחות הצגתי בפני "חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי" ב"מרכז מורשת בגין" בהרצאה תחת הכותרת "מי אחראי להסתרת הממצאים?"
20 - האזרח הפשוט מול - בעלי הדם הכחול וזכויות היתר
מקצת מהוכחות שהצגתי בפני התחקירנית נורית קידר, שעבדה עם נפתלי גליקסברג על סרט התחקיר שהוצג בערוץ 2 ביום השנה העשירי לרצח רבין, דוגמת חור הירי בחזית חולצתו של רבין, בעוד יגאל עמיר ירה מאחור והקליע נתקע לפי הדו"ח הפתולוגי בגוף.
וכך אתה מגלה שלאזרח הפשוט אסור מה שמותר לתקשורת הישראלית.
העולם עפ"י התקשורת הישראלית מתחלק לשניים, האיש הפשוט מול בעלי הדם הכחול וזכויות היתר.
21 - המשותף לרצח רבין ולצילומי א-דורה - חשיבות פיענוח שתי הפרשות
רצח רבין - יצר תהום של שנאה בין הימין והשמאל בישראל.
תמונות א-דורה יצרו תהום של שנאה בין העם היהודי והעם הערבי איסלאמי.
פיענוח כל אחת מהפרשיות היה יכול לפרק חלק משמעותי ממטעני השנאה.
הצגת הממצאים המדעיים בפני הציבור בישראל ובעולם היה יכול לאפשר דיון ציבורי פתוח שהיה מאפשר להגיע אחת ולתמיד למסקנות סופיות בהתבסס על ניתוח מדעי המקובל בתחום מדעי המשפט, ובכך לסיים אחת ולתמיד את הויכוח בנושאים אלו.
פיענוח סופי מקובל של רצח רבין היה פותח את הסיכוי לסיום המחלוקת והשנאה הפנימית בישראל.
פיענוח סופי ומקובל של פרשת א-דורה היה מאפשר להחליש את שיעור השנאה בין ישראל והעולם הערבי מוסלמי, כפי שצויין בשמי במאמר בהאטלנטיק, בעיקר בקרב הגורמים הראציונאליים באסלאם המתון.
האטלנטיק: שחף הסביר שצילומי מוחמד א-דורה יצרו שנאה בין הפלשתינאים והעולם הערבי מוסלמי ובין ישראל, הסיכוי לשלום נפגע עקב הצילומים .
21 - "הארץ" המציג עצמו כמי שחותר לשלום העדיף את הדעה הקדומה, את השנאה, ואת המלחמה, פנימית וחיצונית גם יחד, על בדיקה מדעית נטולת פניות שהרי זהו יתרונה של השיטה המדעית המחייבת הצגת ההוכחות בדרך הניתנת לסתירה, ובכך מאפשרת להכריע את הויכוח.
פאלוז כותב על התיחסות עתון הארץ ואחרים למחקרי על פרשת א-דורה: "בהתיחסות לתחקיר א-דורה, עולם ריאלי של גיאומטריה ובליסטיקה התחלף בעולם של פארנויה פנטזיה פוליטיקה ושנאה".
22 - הפירסומים הראשונים בהארץ על חלקי בתחקיר א-דורה ורצח רבין - תוך ביצוע תחקיר א-דורה מטעם צה"ל, לשאלתה של כתבת הארץ ענת ציגלמן על נסיוני בתחקירים, ציינתי שבמסגרת תחקיר רצח רבין השגתי צילומים מעניינים(תחקיר שבצעתי בסיוע הגנזך הלאומי לבקשת דליה רבין). ב"הארץ" עשו שימוש ב"חומר מדהים" שפה מתלהמת היוצרת תחושת הגזמה וחוסר רצינות.
- בשיחה עם כתבת הארץ לא העליתי ספקות, שאכן קיימות, אך משום החשש מרצח אופי לא הצגתי אותם באותה שיחה.
- בשיחה לא התיחסתי כלל לשאלת הקונספירציה.
ב"הארץ" תקפו אותי על עצם המחקר בלא שטרחו לבדוק את "החומר המדהים" כדבריהם, תוך הפרת קוד האתיקה העתונאי המחייב בדיקת העובדות, תוך פגיעה החופש הביטוי וחופש המחשבה.
23 - בהקשר של סתימת הפיות בפרשת א-דורה ורצח רבין ראוי להזכיר את הפן המשפטי פלילי: איסור "לא תעמד על דם רעך" שנתקבע בחקיקת הכנסת בעניין חובת הצלת הזולת (חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח - 1998 ) חייב כל אחד מכלי התקשורת במדינה ובכללם עתון הארץ לבחון באופן רציני את הממצאים ברצח רבין ובפרשת מוחמד א-דורה. בפועל זכיתי ברדיפה פוליטית על עצם התחקיר.
24 - בהתיחסות "הארץ" בפרט והעתונות בכלל הן לתחקיר רצח רבין והן לתחקיר א-דורה, נרמסו כללי הדמוקרטיה, חוקי האתיקה העתונאית, חוקי מדינת ישראל, ועקרונות היסוד של החוק הבין לאומי.
ראוי לציין שגם לאחר הפירסום התומך ע"י פאלוז באטלנטיק וע"י פרופ' גבי ויימן, כתבי הארץ לא טרחו לבדוק את תחקיר א-דורה או את תחקיר רצח רבין.
25 - על החירות - ג'ון סטיוארט מעלה על הכתב בשנת 1981 מסה בשם "על החירות": "אילו כל האנושות כולה, למעט אדם אחד, היה מחזיק בידיעה אחת, ורק אדם זה היה מחזיק בדעה הפוכה, לא הייתה לאנושות כולה הצדקה להשתיק אדם בודד זה, יותר משהייתה הצדקה לאותו אדם, אילו היה בכוחו לעשות כן, להשתיק את האנושות כולה".
ההמשך בעריכה
גדעון לוי כדוגמא בוטה במיוחד כתב 5 שנים אחר כך ב"הארץ" תחת הכותרת "מוחמד א-דורה חי" (כאמירה צינית) "השאלה מי הרג את מוחמד א-דורה היא חסרת חשיבות. ואולי הוא בכלל חי, כפי שמבקשים כמה תמהונים לטעון. אולי התאבד, כפי שעשוי לעלות מהתחקירים המשונים...
ה"תחקירים" של המדען, נחום שחף, שבכפייתיות תמהונית הקדיש את השנים האחרונות לחקירת הפרשה, אחרי שהשיג גם "חומר מדהים" על רצח רבין. א-דורה מסרב לרדת מסדר היום, כי הוא היה לאייקון של המאבק הפלסטיני וסמל לברוטליות הישראלית. אלף נחום שחפים לא יצליחו לטשטש את העובדה הניצחת, כי בשטחים מתבצע הרג ילדים שערורייתי....."
מחקר א-דורה הוכיח עוד בסוף 2000 שהארוע בויים ושמוחמד א-דורה לא נפגע, כפי שהודה 10 שנים אח"כ ראובן פדהצור, כתב "הארץ".
המשמעות פשוטה מי שביים את צילומי א-דורה אין לו בעיה לארגן תעשיה משוכללת של ארועים מבויימים שנועדה להעצים את השנאה לישראל (במה שמוכר כפאליווד (Part B , Pallywood part A) ניצחון במאבק על ליבה של עקרת הבית בארה"ב ובאירופה מנצח עבור הפלשתינאים וארגוני הטרור את המלחמה.
המחקר גילה שהדיווחים הפלשתינאים על הרג כביכול של מאות ילדים פלשתינאים בידי חיילי צה"ל בדומה לצילומי א-דורה מבוססים על הונאה, בדומה לדיווח על הטבח כביכול בג'נין. הפלשתינאים וארגוני הטרור בכלל משכתבים את עלילות הדם הישנות באירופה.
לארגוני הטרור המתכננים דרך קבע ארועי טרור קל יותר ולא פחות אפקטיבי לשקר או לביים ארועים מול המצלמות.
יש לקוות שגדעון לוי לא יבקש להתעלם מעדויות על עלילות דם באירופה, בטענה שהיהודים שחטו מאות ילדים נוצרים לפולחן הפסח.
(לתקן את העריכה בויכוח בין שוקן לימיני)
לאחרונה התקיים דיון במייל בין חברי נשיאות ומליאת מועצת העיתונות שהידרדר לעימות קשה בין מו"ל הארץ לעורך מעריב והפובליציסט הבכיר של העיתון סביב פרשת מותו של הילד מוחמד א-דורה
עימות בין מו"ל הארץ עמוס שוקן ועורך מעריב יואב צור, במסגרת דיון מקוון סביב הצטרפותה של מועצת העיתונות כ"ידידת בית המשפט" לערעור התוכנית "עובדה" על פסק הדין בפרשת סרן ר'. הדיון, שעדיין נמשך, החל כשמזכ"ל מועצת העיתונות, אריק בכר, ביקש מחברי נשיאות ומליאת מועצת העיתונות לאשר במייל את נוסח הבקשה של המועצה לבג"ץ. במסגרת הדיון כתב עיתונאי מעריב בן דרור ימיני כי נראה שמשמעות ההצטרפות לעתירה היא הגנה על כל טעות או עוולה מצד עיתונאים מסוימים, במקום לקיחת אחריות. ימיני השווה את הפרשה לפרשת מוחמד א-דורה וכתב: "השאלות שעמדו על הפרק דומות לשאלות שעומדות כאן על הפרק: עד כמה, בשם שיקולי עריכה, מותר לעוות את התמונה האמיתית"
בתגובה כתב שוקן כי עניין א דורה הוא מקרה פרטי. "האובססיוויות בעיסוק בשאלה הזאת נועד לטאטא את השאלה המשמעותית יותר, המשמעותית באמת: כמה ילדים נהרגו באינתיפאדה השנייה, ובאילו נסיבות נהרגו".
יואב צור מתפלא על עמוס שוקן
עורך מעריב יואב צור הגיב לדברים וכתב: "מפליאה אותי עמדתו של עמוס שוקן, מו"ל מכובד, שמתייחס בזלזול לחשיבות הדיוק בפרטים בארוע מסוים". צור הצהיר על תמיכתו במעמדת ימיני והוסיף, כתגובה לשוקן כי "אני חושב שמדובר במקרה מבחן חשוב מאוד ולכן האובססיביות בעיסוק בו היא מוצדקת בהחלט. מוצדקת הרבה יותר מעיסוק באמירות כוללניות כמו שלך". ימיני הזכיר את הכתב הצרפתי שדיווח באופן מסולף בטענתו על פרשת א-דורה: "...גם שם, אפשר להניח, הכתב המכובד שארל אנדרלן חשב, כמו המו"ל הנכבד עמוס שוקן, שמכיוון שיש בעיה קשה של הרג ילדים על ידי חיילים, אז אולי מותר לחדד את הבעיה. ולעזאזל האמת. ולעזאזל העובדות. הרי יש תיאוריה פיקס, אז בוא נעשה מה שנדרש כדי להוכיח אותה".
שוקן התייחס לטענות שעלו ואמר: "דווקא לבן דרור יש 'תיאוריה פיקס' שכמובן לא יכול להיות לה שום יסוד, אבל למה לבדוק אם העובדות מאששות או מפריכות אותה, הרי זאת תיאוריה של בעל טור נכבד, ודי בכך". שוקן ציטט דו"ח של בצלם אשר מונה את מספר ההרוגים הפלסטינים מכוחות הביטחון, מפרוץ האינתיפאדה השניה ועד שנת 2008, שעליהם נמנו 952 קטינים והוסיף: "אם הרגנו קרוב לאלף ילדים, מה האובססיוויות לדעת אם ילד אחד שנקלע לקרב יריות בין ישראלים לפלסטינים נהרג מכדור של צד אחד או של הצד האחר? רק כי לרגע כיכב בתקשורת, ורק כי האובססיוויות הזאת משתלבת ב'תיאוריה פיקס' הכללית של בן דרור?"
ימיני: "ילדים לקחו חלק באינתיפאדה. הם הניעו אותה"
ימיני השיב לשוקן וטען כי התאוריה לפיה הפרטים אינם חשובים מופיעה גם בהארץ, וציטט מטור של גדעון לוי בנושא מוחמד א-דורה: "ההתעסקות המיותרת במותו של הילד הפלסטיני מוחמד א-דורה, לא תסתיר הרג 850 ילדים פלסטינים נוספים מאז". "אתם כמובן לא לבד", השיב ימיני לשוקן: "רבים ורעים טיפחו את התיאוריה הזוועתית הזאת, לפני עיתון הארץ ובמקביל אליו... משום שכאשר בודקים את הסיפור, מתברר שילדים נהרגו, משום שילדים לקחו חלק באינתיפאדה. הם הניעו אותה. הם היו בין המתקוממים והמתאבדים. הם הפכו ללוחמים.
"אפשר להניח שלעתים היד הייתה קלה על ההדק. אפשר להניח שהיו משגים. זה יפה שאתה רוצה לבדוק את כל המקרים האחרים. זה מעניין שאתה לא מוכן להתחיל בסיפור שהפך לסמל של כולם. מאוד מעניין".http://b.walla.co.il/?w=/3050/1702320
דוגמא נוספת לפאליווד הערבי הודגם לאחרונה במשט בעזה ובעדותה של ח"כ זועבי בתקשורת כנגד חיילי צה"ל, עדות שהופרכה בצילומי הוידאו שנמצאו על הספינה ((קישור)
תעשיה דומה של עלילות דם באירופה באמצעות השקר והפיכת הטוב והרע יצרו את האנטישמיות הישנה שהביאה לפוגרומים לגירוש ולשואת יהדות אירופה. .
התעמולה השקרית נוסך "הפרוטוקולים של זקני ציון" ששוכללה ע"י גבלס בגרמניה הנאצית ועוד קודם לכן ע"י לנין ברוסיה הקומוניסטית, התפתחה עשרות שנים אח"כ ברשות הפלשתינאית ובארגוני הטרור לתעשיה משוכללת של הונאה ודיווחים שיקרים על רצחנות חיילי צה"ל כביכול באמצעות סצנות מבויימות לעין המצלמה.
הפצת הבדותות בעתונות הישראלית ע"י עתונאים דוגמת גדעון לוי ב"הארץ" יצרה אמון רב ב"אמיתות" העדויות על רצחנות חיילי צה"ל ובכך נוצר אימפקט תקשורתי חזק יותר מזה שהוצג בעיתונות האירופאית לפני השואה.
7 שנים לאחר הפולו-אפ בהארץ למאמר באטלנטיק, פרסם ראובן פדהצור מאמר באותו עתון תחת הכותרת "מוחמד לא מת" בו הוא מאמץ את מסקנות המחקר אותו דחה שנתיים קודם גדעון לוי על הסף כתמהונית:
"תמונתם של מוחמד וג'מאל א-דורה, המסתתרים מאחורי חבית בטון בניסיון שווא להתחמק מפגיעת כדוריהם של חיילים ישראלים - נהפכה לסמל האכזריות והברוטליות של ישראל, וקיבעה את דימויו של צה"ל כצבא צמא דם, הפועל על פי נורמות פסולות. 55 השניות ששידרה רשת הטלוויזיה הצרפתית "פראנס 2", שבסיומן הכריז הכתב, שארל אנדלרין, "מוחמד מת" - פתחו "את הסכר לשיטפון אדיר של תאוות נקמה", כפי שכתבו עמוס הראל ואבי יששכרוף בספרם "המלחמה השביעית".
וכן:
"מוחמד א-דורה נהפך למרטיר, המסמל את מאבקו של העם הפלסטיני נגד הכובש האכזר. בולים עם תמונת האב והבן הונפקו ברחבי העולם הערבי, ורחובות נקראו על שמו של הילד. פרשת מוחמד א-דורה היא ניצחון תעמולתי אדיר של הפלסטינים. אבל, מתברר, היא גם מחדל ההסברה הגדול ביותר, והבלתי מובן, של ישראל. מחדל, משום שיש די ראיות המצביעות על כך שסיפור מותו של הילד לא היה אלא הצגה שבוימה בכישרון רב על ידי הפלסטינים. מה שמטריד בכל הפרשה הוא התעלמותה של ישראל הרשמית מהעדויות ומהתחקירים שהחלו להצטבר מיד לאחר התקרית"
לאחר שהארץ דחה משך שנים רבות את תוצאות המחקר ואף הציג את הח"מ כהזוי על עצם התחקיר, לא במפתיע הארץ העלים את שמו של הח"מ כחוקר הפרשה: "סרט דוקומנטרי של העיתונאית הגרמנייה אסתר שפירא, ותחקיר שביצע איש העסקים הצרפתי פיליפ קרסטני מעלים את החשד שהצלם הפלסטיני, טלאל אבו ראחמה, שצילם את הסרט שהועבר ל"פראנס 2", "בישל" את הסיפור, ורבים אחרים היו שותפים לו".
שנתים קודם בתחילת 2008 פורסם בהארץ דבר זכית הח"מ בפרס הביקורת התקשורת על תחקיר א-דורה: "שחף ערך תחקיר, שממנו עולה כי מחמד א-דורה, הילד הפלשתינאי שנהרג בתחילת האינתיפאדה, לא נורה על ידי חיילי צה"ל וכי למעשה מותו בוים על ידי צוות צילום פלשתיני של רשת הטלוויזיה הצרפתית פראנס 2. התחקיר של שחף עומד כיום במרכז משפט דיבה (כנגד קרסנטי) בצרפת, שמתנהל ביוזמת רשת הטלוויזיה"
לאחר שנים של רצח אופי על תחקיר א-דורה ורצח רבין, עתון הארץ כמו הפרבדה הרוסית לא ראה כל בעיה מוסרית בעברה על חוקי זכויות יוצרים תוך שכתוב הההסטוריה.
לאור מעמד העל של עתון הארץ בקרב האליטה הישראלית ובתוכה מערכת המשפט הישראלית, עתון הארץ כך נראה לא חושש מפני תביעת לשון הרע בעוון פגיעה קשה בכבודי כאדם , תביעה בשמדינות מערביות אחרות היתה עולה לעתון המשמיץ בקנס כספי גדול.
לא במפתיע תביעת דיבה שהגשתי נגד עתון הארץ בבית המשפט המחוזי בת-א נעלמה.
בעניין זה ראוי להזכיר את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, המקנה לבית המשפט הישראלי זכות לבטל חוקי הכנסת באם הם מפירים חוק יסוד זה.
יונה יהב בהקדמה לספרו על לשון הרע: "שמו של אדם הוא הנכס היקר ביותר שיש לו, והוא חשוב לו יותר מחייו"
וכן: מעמדו של אדם בחברה, יותר ממה שהוא נקבע ע"י מצבו הכלכלי, נקבע ע"י תכונות ומעשים אשר פרסומם גורם לבעליהם כבוד או קלון,
"חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" כולל איסור חוקתי של פגיעה בכבודו של אדם באשר הוא אדם (סעיף 2) וזכות להגנה על כבוד זה (סעיף 4). פשיטא ששמו הטוב של אדם הוא חלק מכבודו, כדברי השופט ברק : "לשון הרע הפוגעת בשם הטוב פוגעת בכבוד האדם של הנפגע"
חזרה למאמרו של פאלוז ב-2003 ולפולו-אפ בהארץ.
בעקבות המאמר ב"הארץ" שלחתי אימייל לכותב המאמר אמיר בן דוד (עורך ב"הארץ"):
אמיר קיבלתי. תודה.
אני מבין שאין צורך להמתין לחמורו של משיח.
יכול להיות שאתם ואני קראנו שני מאמרים שונים? אני הצלחתי להבין מהמאמר באטלנטיק שפלואז העמיד סימן שאלה רק לאחר כל אותם סימני קריאה ברורים. הישראלים בניגוד למה שציירתם עד כה, לא ירו על הילד, חד משמעית.
והנושא השני – ואפילו לגבי השאלה אם הילד חי לא ראיתי מצידו הסתייגות ממשית. סימן שאלה כל שהוא כן. קטן. הסתייגות?
נכון קשה לו להאמין שהילד עדיין חי, אבל הוא לא דוחה את האפשרות. ואגב אני אכן מבין אותו. אנשים מתקשים להאמין שתמונה כל כך קשה, מוכרת, משפיעה, מרכז הכובד של האינתיפאדה והשנאה לישראל, אינו אלא , תרגיל כזבים, תעמולה משוכללת מבית מדרשו של גבלס.
אבל תחשוב על הנתון הבא. הילד המובל לקבורה והמוצג בטלוויזיה הפלשתינאית והעולמית כמוחמד א-דורה נקבר בשעת הצהרים (כיווני הצל, עדויות עיתונאים בכירים שהיו שם). למרבית הפלא הילד המסתתר בנצרים מצטלם כמה שעות אח"כ חי. הילד המת קם לתחייה. מזכיר את פרשת המת החי בג'נין.
הילד, כך אתה מבין עפ"י הנתונים הסותרים, קודם נקבר ורק אח"כ חזר לחיים, כדי להיהרג פעם שנייה. ואני פעם חשבתי שחוקי הטבע מתקיימים אפילו בעזה. אבל מה אני מבין?
כדוגמא - אומר שאראל אנדרליין ראש הטלוויזיה הצרפתית השנייה שמדווח לצרפת על האירוע: "השעה 3 אחה"צ, שקט, ולפתע מטח יריות קורע את האוויר....האירוע נמשך 45 דקות..". ואכן כמה מהפלשתינאים שם כולל בני משפחה טענו בפני שהילד נקבר בשעת לילה מאוחרת. אבל צילומי הקבורה מתקיימים ביום. ואפילו בשעות הצהרים. רואים, לא צריך לנחש. ובצילומי ה-BBC רואים את המשפחה והמבקרים בסוכת האבלים, עוד באותו ערב.
הרופא הראשי שטיפל בא-דורה מדווח כי הילד המת הגיע בשעות הצהרים, רופא אחר טוען כי גופת הילד הגיעה לפני שעות הצהרים. אז מי היה הילד שנורה בשעות אחר הצהרים המאוחרות בצומת נצרים?
ותחשוב על התמונה הבאה. סימני החורים בקיר וכיוון פיזור האבק מפגיעת הירי מוכיח פעם אחר פעם שהירי לכיוונו של הילד הגיע ממול, מהעמדה הפלשתינאית. למי שיש את המפות האוויריות יכול לראות שירי כזה לא יכול לנבוע מפספוס ירי. כיוון הירי אל העמדה הישראלית שונה ב-90 מעלות מכיוון הירי אל הילד. עם כל הכבוד קשה לי להאמין שהפלשתינאים יירו ויהרגו ילד שלהם, בודאי לא מול מאות צופים שמלאו את האזור מכל הכיוונים, כפי שניתן לראות בראשס. והנה הוכחה נוספת, למרות הצלמים במקום (כפי שרואים בראשס שבידי) אף אחד מעשרות הצלמים המקצועיים ובכללם צלמי רויטרס ואי.פי. ו-NHK ועוד כמה מהטלוויזיה הצרפתית (טאלאל לא היה שם לבד) לא טרחו לצלם את פינוי הילד ההרוג ואביו הפצוע, למרות שחלקם יושבים מאחור בצמוד לילד.
למה? הם תלמידי בית ספר? האירוע הקולוסאלי של האינתיפאדה והם לא מצלמים?
למה אף אחד מהם פרט לטאלאל לא צילם את הירי. ויש לי צילומים שלהם מאחרי הילד, בזמן הירי. שומעים את קולות הירי, רואים את האנשים הנמלטים, ואז רואים את הצחוק ואת ההצגה. אנשים צוחקים. עומדים מול העמדה הישראלית ומתמוגגים מההצגה.
אני קורא את המאמר שלכם ולומד כמה מוגבלת יכולתו של האזרח הקטן להשפיע וכמה קטנה יכולתי להבין.
כל אלו העיקר. ויש כמובן את העניינים הקטנים.
כדוגמא לא הצלחתי לפענח את המשפט "פאלואס שמציג את סימני השאלה אך נשאר מסויג". סימן שאלה והבעת הסתייגות סותרים זה את זה בלשון "אך"?. ההגדרה בלוגיקה NOT(A)=A, אבל אני סתם קטנוני.
ואגב מעולם לא אספתי מאות אלפי קטעים. כן אספתי מאות ואולי אלפי קטעים. יש הבדל קטן. הייתי שמח לקבל בתלוש המשכורת את הוורסיה המוגדלת, מה רע?
מעולם לא פניתי לוולט סטריט ג'ורנאל, משהו משם פנה אלי. שלחתי חומר, כתב אחר שלהם ששמע על הממצאים לא רצה להאמין, הוא אמר שהוא לא מאמין בקונספירציה. לא פלא. בעולם שלנו אין שקר. ואם כן רק ברמה הנמוכה. ואגב גם לאטלנטיק לא פניתי, גורמים אחרים פנו.
יתכן שהיה פה ניסיון משוחזר להציג אותי כתימהוני אחוז תזזית?
בכל מקרה, אני מודה לך שהשתדלת להיות איך שהוא קרוב אל העובדות, והרבה יותר הגון מהמוכר לי עד כה בעיתון. אבל לאחר התיאורים המנותקים דאז בעיתון הארץ המתיימרים לתאר את החקירה, אפשר היה להביא ממצאים רציניים יותר מהמאמר של ג'יימס, וכמה פירורים מהשיחה איתי.
ואם טעיתם בענק אין צורך להמשיך ולהדביק לי את דמות התימהוני, עם הסיפור המשוחזר של רבין. ג'ימס פאלואס טרח והגיע מארה"ב כדי לבדוק את החומר שלי על א-דורה. עיתון הארץ יודע לכאורה את דעתי על רצח רבין ויודע לגחך לתמונות שבידי בלי שטרח להציץ בהם. העובדות לא מענינות. כמו עם א-דורה. הבדיקה מיותרת. ואתם אמורים להיות העיתון הרציני של המדינה.
לסיכום - חיפשתי איפה עיתון הארץ טעה? לא מצאתי. איפה עיתון הארץ מודה על הפגיעה הקשה המנותקת בעובדות – בי ובחיילי צה"ל כולם? הם החיילים על פי העיתון קלגסים (אין לכם ילדים בצבא?). ואני לעומתם סתם תימהוני. הניסיון לברוח מהטעות הקולוסאלית באמצעות קעקוע דמותי אינו מוסיפה כבוד לעיתון. מותר לטעות, הטעות אנושית, אבל מותר לעיתון מכובד להודות.
רק האזרח הקטן טועה? אולי. רק תלמד על המחיר.
והגיע הזמן לנקות את שמם של חיילי צה"ל בענק.
יש צורך לפרט?
בברכה
נחום שחף
אימייל נוסף שלחתי כמה חודשים אח"כ לזאב שיף כתב הארץ לענייני ביטחון:
מאת: natop [natop@netvision.net.il]
נשלח: יום שני 27 אוקטובר 2003 01:39
אל: Zehev Shiff (zshiff@bazak.net.il)
נושא: FW: מוחמד א-דורה המאמר באטלנטיק מאנת'לי
זאב שלום
מצורף המאמר באתלנטיק "מי הרג את מוחמד א-דורה"
הכתבה מאזכרת כי זמן הקבורה של א-דורה היה לפני האירוע המצולם.
בחומר שבידי ניתן לראות כי הירי לכיוונו של א-דורה הגיע מהעמדה הפלשתינאית, אבל לא כדי לפגוע בו אלא לצורך השגת האימאז'.
אני מחזיק חומרים סולידים המוכיחים כי אירוע זה יחד עם אירועים רבים אחרים שהוצגו בתקשורת כאילו היו אוטנטיים, בוימו.
בסרטים גולמיים לא ערוכים ניתן לחזות בעשרות פציעות מדומות של הפלשתינאים, ושל קרבות מדומים שהתקיימו לצורכים תקשורתיים. חלק מהקרבות המדומים התקיימו באזורים החבויים מעמדת צה"ל, מאחרי בית החרושת והבניינים שהיו צמוד לעמדה הישראלית.
בביום הפציעות השתתפו לא מעט במאים צלמים ו"לוחמים" הנראים תוך כדי "קרבות" מקבלים הוראות בטלפון הסלולרי או באוזניות זעירות.
כמה מהם נראים נפצעים וזמן קצר אח"כ משתתפים בקטעים מבוימים נוספים, ובניהם הצלם המפורסם טאלאל אבו ראחמה שצילומיו המתעדים את הריגתו לכאורה של א-דורה, הביאו לו פרסים ופרסום בעולם.
זאב שיף כתב "הארץ" ז"ל גילה עניין אבל לאחר שיחה עם מערכת הארץ הציע לי לרדת מהטענה המציגה אותי כהזוי.
הערות
1 - המאמר באטלנטיק מדויק פרט לשתי טעויות קלות, שיש בהן חשש לאי נעימות לאלוף יום טוב סמיה.
א - את הבקשה לא להרוס את הקיר והממצאים הבליסטיים העברתי ללשכתו של סמיה ולא לסמיה עצמו, שהיה עסוק באותם ימים במלחמה. יש להניח שהוא קיבל את ההודעה רק לאחר שהאינטנסיביות בקרבות הסתימה עם הריסת המבנים הפלשתינאים בצומת נצרים מהם נורתה אש אינטנסיבית על העוברים בצומת.
ב - בניגוד לפרסומים המהנדס יוסף דוריאל לא מונה לתפקיד על ידי סמיה. כמי שהוביל את התחקיר, מינתי אותו לתפקיד ואח"כ מסיבות שעיקרן אינו מוכר לציבור (הפירסומים בהארץ בנושא זה אינם מדוייקים), הוא התבקש לסיים את תפקידו.
בברכה נחום שחף |
