ברק חוסיין אובמה - חלום של ילד רזה עם שם משונה
מיהו אובמה? קטע מנאומו של אובמה שהפך אותו לכוכב: "אני לא מדבר על אופטימיות עיוורת, אני מדבר על משהו משמעותי יותר. זו תקוות העבדים היושבים סביב המדורה ושרים שירי חירות; תקוות המהגרים המפליגים לחופים רחוקים; תקוות קצין הימיה הצעיר המפטרל באומץ בדלתא של נהר המקונג; תקוות בנו של עובד מפעל הטקסטיל המעז להצליח נגד כל הסיכויים; תקוותו של ילד רזה עם שם משונה המאמין שבאמריקה יש מקום גם בשבילו".
קטעים ממאמרו של שמואל רוזנר. הארץ - פורסם ב - 15/02/07 בעת המרוץ של אובמה לבחירות המוקדמות בארה"ב, ומויקיפדיה
רקע
אביו של אובמה אפריקאי, גם הוא ברק אובמה, בא ללמוד בהוואי, שם פגש את אמו, אן, לבנה שהיתה אז בת 18 בלבד. כשהאב עזב להמשך לימודים באוניברסיטת הרווארד, ומשם בחזרה לקניה, נשארו האם ותינוקה בהוואי, עד שנישאה בשנית לאינדונזי שעבד בעסקי הנפט
.אביו של ברק אובמה ביקר אותו רק פעם אחת, כשהיה בן עשר בערך. אם אפשר לומר שהכיר אותו, היה זה באמצעות מכתביו ואחר כך בזכות המסע שערך בעקבות סיפור חייו - מסע שהוביל לכתיבת רב המכר הראשון של אובמה, "חלומות של אבי". שיאו של המסע הזה, אולי גם של הספר, בסצינה משכנעת מאוד, גלוית לב, שבה יושב אובמה - אמריקאי שהתקרב אז לגיל שלושים, שאפתן וחכם, בוטח ומשכיל - בין קבר אביו לקבר סבו, בכפר בקניה שבאפריקה. יושב ובוכה
.לספרו השני, שכיכב גם הוא שבועות לאין ספור ברשימת רבי המכר, קרא "ההעזה שבתקווה". ושימותו הציניקנים
.מעט היסטוריה. לקראת סוף שנות ה-80, הלך ללמוד משפטים בהרווארד וב-1990 גם נהפך לעורכו השחור הראשון של ה"הארוורד לאו רוויו" - כתב העת המשפטי הנחשב של הסטודנטים שם - הפעם הראשונה שבה עלה בידו לעשות היסטוריה. לאחר הלימודים סירב להצעות מפתות ממשרדי עורכי דין משגשגים, וגם החליט שלא להיענות להצעה מבית המשפט הפדרלי לערעורים
.הוא חזר לשיקגו. שם, כעורך דין צעיר, טיפל בתיקים של עובדים מופלים, מובטלים שפונו מבתיהם, מסכנים ודפוקים משולי החברה האמריקאית. במקביל, החל ללמד משפטים באוניברסיטה של שיקגו, אך חיפש את הנתיב לקריירה פוליטית. בסופו של דבר התמודד, וגם ניצח, על תפקיד בסנאט של אילינוי
.תקווה של ילד שחור באמריקה
אובמה בנאום שבו הכריז רשמית על מועמדותו ציטט מלינקולן. גם לינקולן היה עורך דין, גם הוא בא למשרה הרמה עם ניסיון מועט (שנתיים כחבר קונגרס בלבד) אך הוכיח שלעתים די בזה. בשבוע שעבר, עת הכריז אובמה על מועמדותו, עמד בכפור על מדרגות בית המחוקקים בספרינגפילד, אילינוי, המקום שבו עמד לינקולן כשנשא את נאום הניצחון בפריימריס על מועמדותו לסנאט ב-1858.גם זה אחד מנאומיו הידועים יותר של לינקולן, אך מן המוקדמים יותר. "בית שמפולג מבפנים לא יוכל לעמוד", קבע בו - תחזית שהתגשמה עם פרוץ מלחמת האזרחים. הנאום שהפך אותו למתמודד רציני על הנשיאות בא רק שנה וחצי אחר כך, כאשר דיבר בחריפות נגד מוסד העבדות במכון בניו יורק. אם ייבחר אובמה לנשיא, גם לו נאום הראוי לתיעוד בספר. זה הנאום שנשא בוועידת המפלגה הדמוקרטית שהכתירה את ג'ון קרי למועמד של 2004 - נאום שגנב את ההצגה מכל שאר הנואמים. אובמה היה אז רק מועמד לסנאט, לא מוכר, לא ידוע. אך הוא הצליח לחשמל את האולם ולזנק, ביום אחד, לכוכבות לאומית שלא נסדקה עדיין. "האם אנו משתתפים בפוליטיקה של ציניות או בפוליטיקה של תקווה?", שאל אז, "אני לא מדבר על אופטימיות עיוורת, אני מדבר על משהו משמעותי יותר. זו תקוות העבדים היושבים סביב המדורה ושרים שירי חירות; תקוות המהגרים המפליגים לחופים רחוקים; תקוות קצין הימייה הצעיר המפטרל באומץ בדלתא של נהר המקונג; תקוות בנו של עובד מפעל הטקסטיל המעז להצליח נגד כל הסיכויים; תקוותו של ילד רזה עם שם משונה המאמין שבאמריקה יש מקום גם בשבילו".
המאמר http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=826572
ברק אובאמה בויקיפדיה (קישור)
קטעים נבחרים:
משפט אוטוביוגרפיה וסמים
בעקבות היבחרו לעורך ה-Harvard Law Review, והיותו האמריקאי-אפריקאי הראשון שזכה בתפקיד זה, הוצע לו לכתוב אוטוביוגרפיה. הספר, שיצא לאור ב-1995, נקרא "Dreams from My Father", ובו תיאר את תקופת ילדותו ונעוריו, את החיים כילד שחור במשפחה אמריקנית לבנה מהמעמד הבינוני של סבו וסבתו, בצל דמות האב הקנייתי שאותו הכיר רק מסיפורים, את העיסוק המתמיד בזהותו שסיטואציה זו גרמה לו, ואף את השימוש במריחואנה וההתנסות בקוקאין בסוף שנות העשרה של חייו
מול אלן קיז על מקום בסנאט
ב-1996 נבחר אובאמה לסנאט של מדינת אילינוי מטעם המפלגה הדמוקרטית. ב-2000 ניסה להתמודד בבחירות המקדימות על מושב בבית הנבחרים של ארצות הברית מול המועמד הדמוקרטי המכהן, אך הובס. במהלך כהונתו בסנאט של אילינוי קנה לעצמו מוניטין של מחוקק שלמרות עמדותיו הליברליות המובהקות מסוגל לשתף פעולה עם מחוקקים משני צדי המתרס הפוליטי.
ב-2004 הצטרף למרוץ למועמדות מטעם המפלגה הדמוקרטית על המושב בסנאט של ארצות הברית. אובאמה זכה בתמיכה של דמויות מרכזיות במפלגה הדמוקרטית במדינה ושל עיתונים חשובים, והצליח לסחוף אחריו קהלים מגוונים, וכך זכה בבחירות המקדימות בכ-53% מהקולות (לעומת 24% לבא אחריו בקרב ששת מתחריו). המומנטום של אובאמה נמשך גם אחרי הבחירות המקדימות, והוא הוביל בסקרים על פני יריבו הרפובליקני בפער הולך וגדל. ביוני נאלץ יריבו לפרוש מהמרוץ, עקב גילוי פרטים מביכים על נישואיו הראשונים. הרפובליקנים התקשו למצוא מועמד אחר שיתמודד מול אובאמה הפופולרי, ולבסוף גייסו מועמד שכלל לא היה תושב המדינה: אלן קיז - אמריקאי-אפריקאי אולטרא-שמרני, שניסה פעמיים להתמודד על נשיאות ארצות הברית.
אובאמה זכה להכרה כלל ארצית בעת ועידת המפלגה הדמוקרטית ביולי, כאשר נבחר לשאת את הנאום המרכזי של הוועידה[2] [3]. בעקבות הנאום המלהיב זכה בין לילה למעמד של כוכב, וסומן כמי שעתיד באחד הימים להתמודד על נשיאות ארצות הברית. מעמדו זה, יחד עם הפער העצום בסקרים לטובתו, גרמו לו להתחיל להופיע במסעות בחירות של מועמדים אחרים. בבחירות הכלליות זכה ב-70% מקולות המצביעים, והפך לסנטור האמריקאי-אפריקאי החמישי בתולדות ארצות הברית.