רבין - הרצח הכפול - דליה רבין מעידה ל"עולם האשה" ובראיון בטלויזיה
דליה רבין בראיון (המצורף) לעולם האשה (גליון 193, נובמבר 1996) מתארת את כאב בני המשפחה מרצח האב, ויותר מכך עולה תחינה נואשת לקבל תשובה לשאלות הקשות שנותרו בעקבות הרצח. בראיון בטלויזיה דליה חוזרת על העדות. אלא שמאז העתונות הטלויזיה והרדיו בחרו להתעלם מהכאב עקב השאלות שנותרו ללא מענה, משרד המשפטים סרב לבקשת בני המשפחה לפתוח את החקירה מחדש. מדינת ישראל כארגון פשע?
תקציר:
דליה: "יש המון סימני שאלה. ארבע שנים חלפו והכאב פושט ולובש צורה. כולנו אכולים ספקות וזה הכי קשה. הרי מישהו צעק "זה סרק" ואין תשובה מי צעק, ועדת שמגר לא קבעה מי היה האיש שצעק סרק. אמא שלי שמעה בוודאות. היא צלצלה הביתה ואמרה לי "ירו באבא אבל זה לא אמיתי". לעולם לא אשכח את שיחת הטלפון. כשאנשי הביטחון הסיעו אותה במכונית הם אמרו לה שזה לא אמיתי"
"למה אמרו לה שזה תרגולת? איזו תרגולת?"
"ובכל פעם מחדש אני מגיעה למסקנה שאולי אין סיכוי להגיע לחקר האמת. ויורדת מזה. ואז דרך אדם אחר המוטרד מזה לא פחות מבני המשפחה זה מתעורר מחדש.
עד היום אין הסבר לשאלה מי עמד מאחרי רצח קנדי? ומי עמד מאחרי הרצח של אבא שלי? אז האשימו את לי אוסוולד שמיד נרצח. אצלנו מאשימים את יגאל עמיר אבל זה לא כל כך פשוט.
המראיינת: במי את חושדת?
דליה: אני לא אגיד.
אני יודעת שלא תהיה למשפחה מנוחה עד שלא נדע את האמת. כל הזמן עולים סמני שאלה כמו הסתירה בין דו"ח הרופא שקיבל את אבא כשהגיע לאיכילוב לבין הדו"ח הפתולוגי. זה לא מניח לי. תחושת התסכול מאוד מאוד קשה.
המראיינת: מדבריך עולה תחושה שלא רק התסכול אלא גם הכאב אצלך הולך וגובר.
יש משהו מאוד עוצמתי בכאב שלך.
הראיון בטלוזיה מוצג בהמשך.
הראיון המלא (קטע ראיון מצולם מצורף בהמשך)
דליה: "ארבע שנים חלפו והכאב פושט ולובש צורה. כל הזמן אני מחפשת את הנתיב הנכון להתמודד. עברתי שלוש שנים של סיוט בתוקפה שנתניהו היה בשלטון. קשה לי לתאר כמה קשה היה לקום בבוקר ולחשוב שהוא, שעמד בראש מנגנון ההסתה, נבחר להיות ראש ממשלה. הייתי צריכה להתמודד עם זה כל יום אני לא מגזימה. לא רק אני כל אחד מבני המשפחה בדרכו שלו חיפש שביל לפעול בו כדי לשמור מצד אחד על שפיות, וצד שני לשמור על זכרו של אבא. כל אחד מאיתנו וכולנו ביחד אכולים ספקות לגבי איך קרה ומה קרה, וזה הכי קשה.
המראיינת: אלו ספקות?
דליה: זה מאוד מורכב, ואני לא בטוחה שאני רוצה להיכנס לזה. אני לא רוצה להאשים, כל זמן שאין לי הוכחות מוצקות. לא רוצה להיכנס למשפטי דיבה. אבל יש לכולנו תחושה שגמרו את כל הסיפור במסקנה שהרצח היה פאשלה. זה פשטני מדי. יש המון סימני שאלה לגבי ליל הרצח.
המראיינת: סמני שאלה לגבי התנהגות השב"כ?
דליה: אני לא אומרת. ולא שמה אצבע מאשימה בכל כיוון, אבל נשארו הרבה סימני שאלה בלתי פתורים.
המראיינת: כמו מה?
דליה: הרי מישהו צעק "זה סרק" ואין תשובה מי צעק, ועדת שמגר לא קבעה מי היה האיש שצעק שמדובר בסרק.
המראיינת: מאין הביטחון שמישהו צעק סרק? אולי מדבר בשמועה?
דליה: אמא שלי שמעה בוודאות. היא צלצלה אלי הביתה מיד אחרי שזה קרה ואמרה לי "ירו באבא אבל זה לא אמיתי". לעולם לא אשכח את שיחת הטלפון איתה. אמא הייתה בתחושה שלא קרה כלום. שזה לא אמיתי, שהכול בסדר, שאבא בסדר.
המראיינת: ואולי היא הביעה את משאלת ליבה?
דליה: אולי. אבל היו עוד אנשים ששמעו. כשאנשי הביטחון הסיעו אותה במכונית אחרת לבית החולים הם אמרו לה שזה לא אמיתי. וכשהיא שאלה שאלות הם שתקו. ולא ענו לה על שום שאלה.
יש המון סימני שאלה סביב כל מה שקרה אחרי הרצח.
איך זה שבמכונית שהסיעה את אמא אנשי הביטחון לא דיברו כל הדרך עם אף אחד?
למה לא נתנו לאמא לנסוע עם אבא?
למה הפרידו בניהם? ולקחו אותה במכונית נפרדת?
אני זורקת לך סימני שאלה שמציקים לי כל יום.
למה לקחו את אמא ממקום הרצח? למה רצו להעיף אותה כמה שיתר מהר מזירת האירוע?
למה אמרו לה שזה תרגולת? איזו תרגולת?
מה קרה לאינסטינקטים החיוניים כל כך לכל מאבטח? למה לא הרגו מיד את הרוצח? איך זה שלא ירו בו? תראי מה היה כעת עם מובראק – איש זה שהאנשים שתפקידם להגן על האבא שלי לא ירו אינסטינקטיבית במי שירה בו והרגו אותו?
ואני אומרת שזו בודאי התחושה שחשו בני משפחת קנדי אחרי שג'ון קנדי נרצח.
עד היום אין הסבר לשאלה מי עמד מאחרי רצח קנדי?
עד היום אין הסבר מי עמד מאחרי הרצח של אבא שלי?
אז האשימו את לי אוסוולד שמיד נרצח.
אצלנו מאשימים את יגאל עמיר אבל זה לא כל כך פשוט.
זה הרבה יותר עמוק והרבה יותר מורכב.
המראיינת: ובמי את חושדת?
דליה: במי אני חושדת אני לא אגיד.
אני פשוט מעלה בפנייך את כל הספקות האלה שמקננים בי ובמשפחה מאז הרצח. לפעמים אני מפליגה למחשבות קשות ביותר. אני יודעת שלא תהיה למשפחה מנוחה עד שלא נדע את האמת.
המראיינת: וזה מקונן בתוכך כל הזמן? את עסוקה בחשדות בספקות?
דליה: זה בא בגלים. הייתה תקופה שערוץ שתיים, עם הכתב מתי כהן, הכינו תחקיר רציני. הם ישבו איתי וסיפרו לי על הממצאים שלהם. זה עורר אותי מאוד. לצערי הם לא עשו עם התחקיר הזה כלום עד עכשיו. וכשאני שומעת שאדם כמו אביגדור אסקין שאני עוקבת אחריו מאז הרצח בשבע עניים מופעל על ידי השב"כ זה מעורר אצלי מחשבות ותהיות והדברים עולים. הדברים הללו מעוררים בי שוב ושוב את הספק. אני חשוף הלזה כל הזמן.
לא מזמן פגשתי בכנסת אדם שהביא לי מזוודה עמוסה מסמכים מלאים בספקות וסימני שאלה. האיש הזה עוסק בחקר הרצח מאז שזה התרחש, ובכל פעם מחדש אני מגיע למסקנה שאולי אין סיכוי להגיע לחקר האמת. ויורדת מזה. ואז דרך אדם אחר המוטרד מזה לא פחות מבני המשפחה זה מתעורר מחדש. זה מציק לי מאוד.
אחד הדרכים שלי להתמודד הייתה ללכת לעבוד בהסתדרות, ללכת לכנסת, להשקיע בעבודה ציבורית ועדין זה לא עוזר. הספק מקנן, כל הזמן עולים סמני שאלה כמו למשל הסתירה שבין דו"ח הרופא שקיבל את אבא כשהגיע לאיכילוב לבין הדו"ח הפתולוגי. זה לא מניח לי. תחושת התסכול מאוד מאוד קשה.
המראיינת: מדבריך עולה תחושה שלא רק התסכול אלא גם הכאב אצלך הולך וגובר. יש משהו מאוד עוצמתי בכאב שלך.
דליה: לא עובר שבוע שבו אני לא פוגשת אדם בארץ או בעולם שלא כואב את אבא, שלא בוכה כשהוא מדבר איתי. חלפו כבר ארבע שנים. אנשים אומרים לי שבהלוויה של ההורים שלהם הם לא בכו כמו שבכו על אבא. אז אם זה כל-כך עוצמתי אצל אנשים זרים תארי לעצמך כמה זה עוצמתי אצלי.
תארי לך כמה זה עוצמתי אצלי. תארי לעצמך מה קרה למשפחה שלי לאחי למשפחתו לי ולילדים שלי. שהרי עד שאבא נרצח הינו לגמרי אנונימיים. הרצח של אבא חשף אותנו בצורה מאוד דרסטית. מאי חשיפה טוטאלית – להתמודדות יומיומית עם חשיפה טוטאלית מתוך נקודת האבל. זו סיטואציה מאוד מורכבת ומאוד מיוחדת.
עד שאבא נרצח כולנו בצורה מכוונות ומוצהרת היינו אנשים פרטיים, אנשים לא מאמינים לי אבל כל חיי הייתי במשרד ראש הממשלה אולי פעם אחת. הייתה הפרדה מאוד חדה בין חייו הציבוריים לבין המשפחה. הוא אף פעם לא הזכיר אותנו בנאומים או בראיונות. הוא נמנע לערב אותנו. חיינו חיים פרטיים למרות שהייתי במעורבות טוטאלית למה שעשה במישור המדיני.
הראיון עם בתו של רוה"מ מציף את השבר המוסרי וקהות החושים של האוליגרכיה הישראלית.
בדרך הטבע בני משפחה שאיבדו את האב רוצים לקבל תשובות לשאלות הקשות - אלא שהתקשורת הישראלית יחד עם הפרקליטות נתנו יד לסתימת פיות ולהעלמת הראיות משל היו ארגון פשע.
עדויות נוספות - לאה רבין, השב"כ, מרים אורן (קישור), חקירת הח"מ בסיוע הגנזך הלאומי לבקשת דליה רבין (קישור)
צילום הראיון עם דליה רבין - קטע 1
צילום הראיון - קטע נוסף:
עדויות נוספות כוללות צילומים קישור :
לאה רבין צילומים מסיפרה "הולכת בדרכו": יצחק לא נפגע !! השב"כ שהסיע אותה ממקום הירי - תרגיל !, רבין במכונית השניה מאחרינו!
מרים אורן שעמדה ליד רבין בעת הירי מעידה מיד לאחר הארוע - רבין לא נפגע!!
עתון הארץ - בקשת בני משפחת רבין לפתוח את החקירה מחדש סורבה ע"י ברק כרוה"מ, השב"כ ומשרד המשפטים
קישורים
יגאל עמיר מעלה ספקות בשאלה האם הוא רוצח רבין (מקור ראשון) - קישור