יצוקה בטח יצוקה. עתונאי ערבי מצדיק את מבצע עופרת יצוקה
מהי מטרת המבצע?! הנה אני אומר לכם: להיכנס באמ-אמא שלהם. מעבר להסברת חשיבות פעולת צה"ל בעזה, העתונאי הערבי מסביר את הקושי העומד בפני ערבי המבקש לדווח אמת מתוך ישוב ערבי. לתשומת ליבם של גדעון לוי ואירגון בצלם הנוהגים להסתמך בלעדית על עדויות ערבים החיים תחת שליטת החמאס והרשות הפלשתינאית
מהי מטרת המבצע?! הנה אני אומר לכם: להיכנס באמ-אמא שלהם
בטרם אתחיל בכתיבה, הרשו לי להודיעכם מראש כי אני אוהב אתכם אהבת נפש. את תושבי הדרום, לא כולל ערבים, הייתי רוצה לחבק בחום ולהקדיש להם טור חגיגי זה. ההפגנות המרהיבות בעזה רק תרמו לתחושת אחדות הגורל שלנו, ערבים החיים בארץ ישראל, עם העם היהודי. יפגין מי שיפגין ויתלהם מי שיתלהם מבין אחי הערבים, אך המציאות חזקה היא מכל מלה ועובדה היא כי מחבלים אינם מבדילים בין דם ערבי ודם יהודי, ויעידו על כך הקורבנות הערבים שנפלו מפגיעת הטילים המשוגרים במטרה לפגוע בחפים מפשע
בהזדמנות נדירה זו, הייתי רוצה לחזק את ידי מנהיגינו, אנשי מדינה ומצביאים. את המלחמה הזו הרווחתם ביושר. חובתה של מדינה נורמלית כמו ישראל להגן על תושביה מפני איום מתמשך, שממרר את חייהם של יותר מחצי מיליון אזרחים
שנים רבות בהן שימשתי כעיתונאי נאלצתי להתגורר בישוב ערבי, ותמיד ליוותה אותי התחושה הכואבת, כי איני יכול להיות כן בהצהרותי, הן בעל פה והן בכתב. תחושת מצוקה כירסמה בי ביודעי כי עובר אנוכי על כללי המוסר ומתנכר ליסודות היושר האינטלקטואלי והנה סוף סוף נופלת לידי הזדמנות פז, ישראל פותחת אש בדרום, ואני לשמחתי יושב עתה בשכונה יהודית מוגנת, ומאושר אני עד אין קץ, כי למצער אכתוב ללא חשש את אשר רובץ שנים רבות על לבי. בסופו של דבר ישראל טובה בעיני מכל מדינה ערבית שכנה, ולו רק בשל חופש העיתונות וחופש הביטוי עליהם היא שומרת מכל משמר.
עד כאן דברי הבהרה וכעת, ברשותכם, אעבור לשפה מעט יותר מבצעית, בהתאם לרוחות המנשבות בימים האחרונים. מה שאני אומר כאן בעצם הוא, שתיכנסו באמ-אמ-אמא של בני הזונות האלה. ואתם יודעים מה? כל מי שבא אלינו בטענות הוא מטומטם שלא יודע על מה הוא מדבר בכלל והכי זבאלה, זה אלה מבית שהתחילו כבר פה ושם להשמיע קולות התבכיינות כמו "מה מטרת המבצע?" בקול מתחנחן שמעורר בי תחושת גועל. יושב לו השמאלן הנאור על מרפסת ביתו, מעשן לו מרלבורו לייט ותוהה יחד עם חבריו הנפוחים, "מה הם היעדים?".
אז הנה אני אומר לכם: מבחינתנו, היעד הוא לרמוס אותם עד עפר. נרכך אותם בטילים עד שיבינו שעל כל קסאם מזורגג שהם מעיפים עלינו, הם יחטפו 100 טונות בפנים ושזה לא ייגמר. מי אמר שזה צריך להיגמר? זהו, השתנו כללי המשחק. כמה כבר אתה יכול לבוא אליהם בטוב? מה, לא היתה רגיעה? היתה. מה נהיה? רק הלכו וחשבו איך לתכנן את המכה הבאה. אז לא פתחנו מעברים, אשמה שלנו? הם הביאו על עצמם את החמאס. שיתמודדו.
המאמר המלא:

