גדעון לוי וערביי החצר
גדעון לוי: "ערבי טוב הוא לא ערבי שמתפקד לקדימה, לליכוד ואפילו לעבודה. ערבי טוב לא יכול לתמוך במפלגות הללו שאחראיות במישרין לקיפוח, לכיבוש ולהרג בני עמם". הערת העורך (ש.נ.) וכל מילה נוספת מיותרת.
| להלן המאמר המקורי בהארץ: כשהיתה מגיעה משלחת נכבדה מחו"ל, היה שמעון פרס מבקש מאתנו, עוזריו, לדאוג להזמין גם את השייחים ג'אבר מועדי וחמאד אבו-רביע; פרס רצה ש"יראו כאפיות בקהל". זה היה מזמן, הרבה מלים וגם דם זרמו מאז. רביע נרצח בידי בניו של מועדי בעבור מקום בכנסת, וערביי ישראל הקימו לעצמם מפלגות לאומיות משלהם. בכל זאת 13 אלף מהם התפקדו לקדימה, פוקדים אבות על חמולות שלמות, שאתמול הם בחרו את ראש הממשלה הבא. כמו יהודי החצר של הגולה, הם ערביי החצר שלנו. הם מוציאים שם רע לאופורטוניזם ושם רע עוד יותר לבני עמם. ערבי טוב הוא לא ערבי שמתפקד לקדימה, לליכוד ואפילו לעבודה. חלק ניכר ממתפקדי קדימה כבר היו בשלושתן, יחסי לאום-שלטון. ערבי טוב לא יכול לתמוך במפלגות הללו שאחראיות במישרין לקיפוח, לכיבוש ולהרג בני עמם. אלא שמתברר שהמצוקה מולידה חרפה: שוחד בחירות במקום מאבק, משת"פיות במקום כבוד לאומי. אפשר להאמין בשלום ודו-קיום בלי להתרפס; אפשר לקדם את ענייני המגזר גם בלי להשחית, ואפשר אפילו לדאוג לשוויון זכויות ללא הזדמנויות הצילום הנלעגות עם שאול מופז ואבי דיכטר. נכון שהתמיכה במופז הביאה לפתיחתו של סניף משרד הרישוי בדלית אל כרמל, אולי גם הקבלן מהמשולש שהתפקד לקדימה כדי לקדם הקמת קניון בעירו יבוא על סיפוקו. אבל למראה קבלני הקולות וראשי החמולות, קונים ומוכרים קולות וכבוד לאומי בנזיד עדשים, הלב נחמץ מבושה. לא קל להיות ערבי ישראלי. עם מדינה שלא נאמנה להם וצבא שהורג בבני עמם, ועם שאיפה להשתלב ולהפיק את המרב מהמדינה שנכפתה עליהם, הם בין הפטיש לסדן. ביקור של שר ערב הבחירות, תמיד רק ערב הבחירות, בסלון בתיהם לא ישנה זאת. להיפך. מכירת החיסול שלהם רק תנציח את היחס המשפיל אליהם: הם הופכים אותו ליחס הראוי להם. איש הרי לא חושד שיש ערבי אחד שהצטרף לקדימה בגלל האידיאולוגיה שלה. אבל גם אם מדובר באינטרסים אישיים ומגזריים, מותר לזכור שגם את תרומת הענק להקמתו של איצטדיון הכדורגל בסכנין גייס אחמד טיבי ולא ראלב מג'אדלה. אולי מופז יביא קניון, דיכטר יביא חניון, אבל הצחנה תעלה למרחוק והזכויות ימשיכו להירמס. חשבנו שימי הערבים הטובים הללו עברו מהעולם. שקם להם דור חדש, חדור תודעה פוליטית ולאומית שלא ירכין עוד את ראשו לפני השלטונות, כמו שעשו הוריהם, מוכי טראומת הנכבה. מתברר שהשמחה היתה מוקדמת מדי: עדיין יש ציבור ערבי גדול שטרם החלים. את דור ההורים קשה היה לשפוט, אבל "דור המדינה" שלהם חייב להשתחרר מהדפוסים המושחתים הללו. די אם יקשיבו ערביי המחמד הללו איך מדברים עליהם בציניות פטרוניהם, העסקנים היהודים שקנו את קולותיהם בזיל הזול במכירת סוף העונה, בסוף עונת הכבוד הלאומי. |
המאמר המקורי בהארץ: ערביי החצר
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1022317.html
הוספת תגובה