יגאל עמיר מעלה ספקות בשאלה האם הוא רוצח רבין
מקור ראשון פרסם כי נחום שחף הביא לספקות אצל יגאל עמיר האם הקליעים שהוא ירה היו הגורם למותו של רבין. פרופ' אביתר פריזל ראש הגנזך הלאומי לשעבר מאשר שדליה רבין אישרה את בקשת שחף לבחון את שיר השלום ואת הבגדים בהם נרצח אביה. הערת עורך (נ.ש.) - בפגישתי עם דליה רבין בכנסת היא בקשה ממני לחקור את הפרשה והעבירה בקשה לראש הגנזך הלאומי לסייע לי בחקירת הפרשה (כולל בדיקת הבגדים בהם נרצח אביה).
"האיש מאחורי הדוח הבליסטי שכנראה הכניס ספק גם במוחו של עמיר, הוא נחום שחף, חתן פרס משרד המדע וממפתחי המזל"ט הישראלי. שחף לדבריו פנה למשפחת עמיר כבר לפני מספר חודשים. היתה התלהבות, הוא אומר, בעיקר של גאולה עמיר. אולם הדוח של שחף, שאיש לא ראה אותו עד כה ולא יודע מה הוא שווה, הוא באופן עקרוני חרב פיפיות מבחינתו של עמיר. בעצם הסכמתו להצגת הדרישה למשפט חוזר יש מעין הודאה או ויתור על סטטוס רוצחו של רבין, אשר בחוגים מסוימים הופך אותו לגיבור".
וכן, תחת כותרת המשנה "ומי זה בני להב", פרופ' אביתר פריזל ראש הגנזך הלאומי לשעבר מאשר שדליה רבין אשרה את בקשת שחף לבחון את שיר השלום ואת הבגדים בהם נרצח אביה:
"לשאלות של דליה, כידוע, אין עד היום תשובות. נחום שחף אומר שנפגש עם דליה רבין באותו קיץ בכנסת. הם דיברו אחר כך גם מספר פעמים בטלפון. היא אישרה לו, לדבריו, לבחון את בגדיו של אביה ואת הנייר ספוג הדם שעליו כתוב שיר השלום. גנזך המדינה לשעבר, פרופסור אביתר פריזל, מאשר שכך אכן היה".
המאמר המלא במקור ראשון:
מחול שדים בחסות החשיכה
תיאוריות הקונספירציה למיניהן, הזוכות לנזיפה צדקנית מהממסד התקשורתי והממלכתי, ניזונות מהשאלות הלא פתורות שנותרו סביב הרצח, בני להב טוען שרק הוא יודע את האמת.
פזית רבינא | 6/11/2005
שבעים ושבעה אחוז מן הישראלים מסווגים את רצח רבין כאירוע המשמעותי בתולדות המדינה. שמונים וארבעה אחוז מהישראלים סבורים שיתכן רצח פוליטי נוסף. ואילו, מחציתם, ארבעים ושניים אחוז סבורים כי יש סיכוי גבוה לפרוץ מלחמת אזרחים בישראל, עקב ניסיונות להגיע להסדר על עתיד השטחים. כך על פי מימצאי הסקר השנתי של ה"מכון הישראלי לדמוקרטיה", שנערך לקראת יום השנה העשירי לרצח רבין.
ועם נתונים כאלו, השנה, יום השנה לרצח אינו עוד ציון בלוח. יצחק פנטיק, ראש המחלקה היהודית בשב"כ בתקופת אוסלו סבור שהעיסוק האובססיבי ברצח רבין הוא טעות. המיקוד, הוא אומר, צריך להיות לא על העבר אלא על העתיד. הפוטנציאל לרצח נוסף מוחשי כעת יותר מתמיד. "התהליך שעבר על רבין בדרך אל הרצח, עובר כעת על שרון", הוא אומר. "אלא שבעוד שרבין היה רק 'מר בטחון' שרון היה יקיר המתנחלים ואבי ההתנחלויות. לכן," מטעים ראש המחלקה היהודית לשעבר בשב"כ, "הבגידה יותר כואבת וסכנת הריאקציה ממשית אפילו יותר מאשר במקרה רבין. יש סכנה מוחשית לפרשת רצח מספר שתיים".
אולם ההתנתקות והמאבק נגדה אינם הסיבה היחידה לאווירה הציבורית העכורה במדינה. עשר שנים אחרי, רצח רבין עדיין אינו עניין סגור וחתום. יש עדיין שאלות הקשורות בחקירת הרצח שלא באו על פתרונן. וישנם מסמכים, שלמרות דרישה מתמדת לפרסמם, נותרו חסויים. כך למשל הנספח הסודי בדוח וועדת שמגר, המתייחס בעיקר לאבישי רביב, נותר חסוי מסיבות מודיעיניות. גם מסמכים רפואיים, בעיקר צילומי רנטגן וסי. טי. שנערכו לרבין המנוח עם הגיעו לבית החולים, נותרו חסויים, בטיעונים של שמירה על צנעת הפרט. אלא שבעניינו של רביב קשה להבין, עשר שנים אחרי, מה עוד יש להסתיר, וצנעת הפרט הוא נימוק לא משכנע כשמדובר ברצח ראש ממשלה. התוצאה היא שבמקום תשובות קיימים חורים שחורים; אלה מזינים תיאוריות קונספירציה, והדיון בהן - במקום להתנהל באווירה רצינית ונקייה - מקבל אופי מחתרתי ושולי, ומתרכז בספירה האינטרנטית החופשית, שם הדמיון נהנה מחופש בלתי מוגבל.
בג"ץ מתחמק
חיזוק נוסף לדחיקת הדיונים על הרצח אל הזירה האינטרנטית-קונספירטיבית ניתן כאשר בג"ץ התנער, פעם אחר פעם, מדיון בעתירה רצינית בנושא. ביוני האחרון פנה האזרח נתן גפן לבג"צ בבקשה לחייב את שר הבריאות דני נווה "למסור פרטים רשמיים על אופן הגעתו של רבין לבית החולים בהסתמך על התיעוד הרפואי מבית החולים, תוך שימת דגש על יישוב הסתירות בין התיעוד הרפואי ועדויות הרופאים בסמוך לרצח לבין גרסת וועדת שמגר". השאלות שהעלה גפן בעתירה היו: מדוע נרשם רבין כ"אלמוני מספר אחד", מדוע חלפו שתים עשרה דקות עד שזוהה כראש הממשלה, מדוע לא יורשו מומחים לצפות בקלטת ממצלמת וידיאו (הפועלת דרך קבע בחדר הטראומה בבית החולים) שתיעדה את כל שלבי הטיפול ברבין והעיקר: מדוע לא יפורסמו צילומי הרנטגן והסי. טי. שנערכו לרבין לפני הנתיחה שלאחר המוות.
כל השאלות הללו נועדו לספק מידע שיאשר או יפריך את התיאוריה הבלתי רשמית כאילו נורה רבין לא פעמיים כידוע וכמקובל אלא שלוש פעמים.
אלא שבית המשפט דחה את עתירתו של גפן על הסף בטענה שלא מיצה את כל יכולות איסוף המידע בטרם פנה לבג"צ. בעקבות תשובת בית המשפט פנה גפן למשרד הבריאות. אך גם הפעם לא הסתייע בידיו. התשובה שקיבל מלשכת השר היתה שבשל סיבות הקשורות בצנעת הפרט לא יוכל משרד הבריאות למסור את המסמכים המבוקשים. לאחר שהעלה חרס בידו פנה גפן שוב לבג"צ. ושוב דחה בית המשפט את בקשותיו על הסף: "הנסיבות הקשורות ברצח ראש הממשלה נחקרו על ידי וועדת שמגר. בסופו של דבר נכתב דוח מפורט ומקיף המתאר את ההשתלשלות העובדתית של אירוע הרצח... בנסיבות אלו אין בידי העותר עילה לחייב את המשיב לפעול כמבוקש". גפן נותר בידיים ריקות.
הקלף של שחף
באותה תקופה תהליך ההתנתקות כבר היה בעיצומו והבג"צ של גפן נדחק לשוליים גם תקשורתית. אבל כעת שב הענין כבומרנג. והפעם, כחידוש של השבוע האחרון, בצורת הדרישה המתגבשת למשפט חוזר ליגאל עמיר. הפעם מדובר בנתונים מסוג אחר: לא מסמכים רפואיים אלא דוח נתונים בליסטיים, שחוזר גם הוא לשאלת הכדור השלישי.
גם הפעם מלווה הדיון בזעזוע המתחסד של התקשורת המרכזית מעצם מהאפשרות שיגאל עמיר ידרוש משפט חוזר, אך זעזוע מהוגן זה הוא רק חלק מהתמונה התקשורתית. אי אפשר להתעלם מכך שבסופו של דבר, אירועי העשור לרצח רבין דווקא מהווים פלטפורמה תקשורתית לא רעה בכלל לקידום הדיון בשאלות הלא פתורות של פרשת ההתנקשות.
האיש מאחורי הדוח הבליסטי שכנראה הכניס ספק גם במוחו של עמיר, הוא נחום שחף, חתן פרס משרד המדע וממפתחי המזל"ט הישראלי. שחף לדבריו פנה למשפחת עמיר כבר לפני מספר חודשים. היתה התלהבות, הוא אומר, בעיקר של גאולה עמיר. אולם הדוח של שחף, שאיש לא ראה אותו עד כה ולא יודע מה הוא שווה, הוא באופן עקרוני חרב פיפיות מבחינתו של עמיר. בעצם הסכמתו להצגת הדרישה למשפט חוזר יש מעין הודאה או ויתור על סטטוס רוצחו של רבין, אשר בחוגים מסוימים הופך אותו לגיבור.
אימו של עמיר היתה נלהבת, טרימבובלר קצת פחות. אולם אתמול נפגשו שחף וטרימבובלר לדיון נוסף וכל העסק עלה מדרגה. לפגישה הצטרף גם המפיק דודו אלהרר. וכך יצא שערב האירועים לציון העשור לרצח רבין, הדבר החם ביותר הוא דווקא הדיבור על משפט חוזר ליגאל עמיר.
לא רוצה תשובות
ספק אם כל ההתפתחויות הללו היו מתרחשות אם לציבור הרחב היתה מלכתחילה גישה בלתי מסוייגת לכל פרט וכל תג הקשור ברצח. דווקא בהעדר חשיפה לעין השמש הציבורית מתפתחות פיטריות הקונספירציה. על פניו אין שום סיבה בעולם להסתיר אף מסמך, גם לא מסיבות של צנעת הפרט. במה תפגע צנעתו או כבודו של רבין המנוח מפרסום צילומי הרנטגן שלו? מדוע בכלל זקוק מישהו לעילות כלשהן לצורך חשיפה?
גפן ושחף אינם היחידים. באופן פרדוקסלי הם באותה סירה עם דליה רבין, בתו של יצחק רבין המנוח וראש מרכז רבין לחקר ישראל. בנובמבר 2000 נתנה דליה רבין ראיון ל"עולם האישה" ובו אמרה "יש לי המון סימני שאלה לגבי הרצח... הרי מישהו צעק סרק ואין תשובה מי צעק... איך זה שבמכונית שהסיעו את אמא אנשי הבטחון לא דברו בדרך עם אף אחד... למה לא נתנו לאמא לנסוע עם אבא... למה אמרו לה שזו תרגולת... ומה קרה לאינסטינקטים הכל כך חיוניים של המאבטח... למה לא הרגו מיד את הרוצח?"
ומי זה בני להב
לשאלות של דליה, כידוע, אין עד היום תשובות. נחום שחף אומר שנפגש עם דליה רבין באותו קיץ בכנסת. הם דיברו אחר כך גם מספר פעמים בטלפון. היא אישרה לו, לדבריו, לבחון את בגדיו של אביה ואת הנייר ספוג הדם שעליו כתוב שיר השלום. גנזך המדינה לשעבר, פרופסור אביתר פריזל, מאשר שכך אכן היה. אבל מאז לא התרחש דבר. בסביבתה הקרובה של דליה רבין אומרים שהחשש הוא שכל ניסיון לאשר גישה למסמך כזה או אחר תתפרש כתמיכה ברעיונות קונספירציה, דבר שרבין אינה יכולה להרשות לעצמה.
אבל בשורה התחתונה שיטת הערפול לא הוכיחה את עצמה. להיפך. דווקא רבין יכולה היתה לשים קץ למחול השדים, אם היתה באה באומץ ודורשת – מכח המנדט המוסרי שלה כבת המשפחה - להניח את הכל ללא סייג על השולחן, תוך ויתור על שירותיו של דני נווה כמגן צנעת הפרט של הפציינט המפורסם.
המציאות הערפילית רק מחזקת את הדברים המפתיעים שאמר לנו השבוע בני להב, מי שהיה ראש היחידה לאבטחת אישים בשב"כ והודח לאחר הרביעי בנובמבר: "האדם היחיד שהיה שם ויודע באמת מה קרה אינו מדבר, והאדם הזה הוא אני". להב, אכן, מעולם לא התראיין.
מקור ראשון:
http://www.makorrishon.net/show.asp?id=7876