א-דורה בעתונות הישראלית - בעד ונגד

א-דורה אמת או עלילת דם?

http://www.nrg.co.il/online/1/ART/783/370.html

ציטוט:

"עד היום לא ברור אם א-דורה נפגע מקליעים ישראליים או פלשתיניים. זה לא משנה. כשהתמונות שודרו, אין ערבי שצפה בהן ולא צרח נקמה. "בנקודה הזו, הבנו שאיבדנו שליטה על המתרחש", אמר מנהיג השביבה ברצועה לעמוס הראל ואבי יששכרוף, מחברי הספר "המלחמה השביעית".

זה חומר התבערה של המלחמה ללא שם, זו שנפתחה בראש השנה 2000 - השנאה . זה הדלק ששומר אותה בחיים, ואת השנאה הזו מלבות התמונות, השידורים החיים, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהאינתיפאדה.

התמונות של א-דורה הגוסס ואביו הצורח לעזרה, עד שהתעלף, שודרו שוב ושוב. בעיני הפלשתינים והעולם כולו הן תימצתו את הרוע הישראלי.
 
מאז, ובשנים שלאחר מכן, הפכו שידורי הטלוויזיה, ובמיוחד של תחנת אל ג'זירה, לגורם מעצב תודעה בולט בעולם הערבי. קליפים של חיילי צה"ל וקורבנותיהם לוו בפסקול דרמטי וגרפיקה מתלהמת, ותרמו באופן משמעותי לשלהוב היצרים.
 
א-דורה סימל את המעבר למאבק חמוש, במקום עממי. אבל מותו מהווה גם סמל לאחת הטרגדיות הגדולות של המלחמה. צה"ל, תוך כדי לחימה בתוך ריכוזי אוכלוסייה, פגע לא פעם בטעות גם בתמימים. אימאן חיג' ו, בת פחות משנה, נהרגה מפגיעת רסיס טנק.

במעריב מציינים:

"המחבלים מצדם, רצחו בלי אבחנה. התינוקת שלהבת פס שנורתה בחברון. שלושת ילדי משפחת סחיווסחורדר שנרצחו במסעדת סבארו בירושלים. נועם ומתן אוחיון, בני ארבע וחמש, שנורו בחדרם בקיבוץ מצר בידי סירחאן סירחאן. מאות ילדים, משני הצדדים, מצאו עצמם בקו החזית"

אלא שלא כך ראו את התמונה הערבים. תמונת האבא המתחנן אל חיילי צה"ל תוך נפנוף ידיים שיפסיקו את הירי, ללא הואיל, הביאה כל ערבי הרואה בערך נקמת הדם חוק בל יעבור, אל החובה המוסלמית לנקום. כפי שאכן קרה כבר למחרת בבוקר ב-1 לאוקטובר. בדו"ח ועדת אור לבדיקת מהומות הדמים של  ערביי ישראל המוכר כמהומות הדמים של אוקטובר נכתב "תמונות הילד א-דורה הוצגו בטלויזיה באותו ערב שוב ושוב, ולמחרת בבוקר פרצו המהומות".  אחמד טיבי המופיע בסרטו של דני סיטון "השלום ושיברו" (זכה בפרס בצרפת, הוצג בערוץ 2 בישראל)ף מסביר "ראינו את תמונות א-דורה ויצאנו להפגין". כך גם רואתה זאת ה-BBC בתוכנית הטלוויזיה "כשהשלום מת" המתחיל בתמונת א-דורה כבסיס לכעס הערבי ובעקבותיו את תמונות הלינץ' ברמאללה.

"כשהתמונות שודרו, אין ערבי שצפה בהן ולא צרח נקמה" מסכמים עמית כהן ועמית נבון במעריב, המצטטים את עמוס הראל ואבי יששכרוב בספרם "המלחמה השביעית":  "בנקודה הזו, הבנו שאיבדנו שליטה על המתרחש", אמר מנהיג השביבה ברצועה לעמוס הראל ואבי יששכרוף. תמונות האב והילד...להשלים (..).

הלינץ'

ביום חמישי, ב-12 בצהריים , שבועיים אחרי מותו של א-דורה, התקשרה חני אברהמי לטלפון הסלולרי של יוסי בעלה. "המנוי אינו זמין כעת", השיב הקול המתכתי. אברהמי דאגה. קרוב משפחה ששוטט באינטרנט סיפר לה על לינץ' ברמאללה. היא ידעה שבעלה יצא לשירות מילואים באזור. בניסיון החיוג הבא ענה לה קול לא מוכר: "הלו? את מי את מחפשת? ". " את בעלי, יוסי", ענתה . "כרגע רצחתי את בעלך", היתה התשובה.
 
תמונות ההתעללות בגופות שני חיילי המילואים, יוסי אברהמי וחברו ואדים נורז'יץ, היו מהפכות מעיים, מבעירות משטמה. השניים הגיעו בטעות לרמאללה ונלקחו לתחנת המשטרה. המתעללים הראשונים היו השוטרים הפלשתינים. אחד מהם החל לחבוט בראשו של נורז'יץ בעזרת מוט ברזל. הוא הציע להמון שהתאסף בחוץ לחטוף את החיילים, אחרי שישחרר אותם מחוץ לתחנה. לבסוף, הפלשתינים המשולהבים הסתערו על הבניין, פרצו לחדר שבו הוחזקו הישראלים ורצחו אותם בידיים.
 
צופי הטלוויזיה בישראל ראו את גופת אחד החיילים מושלכת מחלון הקומה השנייה של משטרת רמאללה אל ההמון המוטרף, את אחד מהם הולם בה עם מסגרת עץ, ואת תאבת עאצי מניף כפות ידיים מגואלות בדם. התגובה היתה דומה למה שחשו הפלשתינים כשא-דורה נורה. אין ישראלי שלא נהם בתיעוב: "חיות". השר בנימין בן-אליעזר נתן ביטוי פומבי לתחושות. "נשיג אותם אחד אחד", הבטיח . "הם עדת חיות טרף".

בראיונות שלאחר הארוע ובמשפט שהתקיים אח"כ כנגד ....הוצגה תמונת א-דורה כמקור לשנאת ההמון  ולצורך לנקום.

התמונה המשולבת בצרפת "א-דורה – והלינץ".

דעתו של ח"מ על פרשת א-דורה:
מוחמד א-דורה אמת או עלילת דם?

http://www.bsh.co.il/forums/ShowMessage2.asp?id=492267&Fnumber=33&SunId=480485

מנספחי תמונת א-דורה:

המלחמה על מוחמד א-דורה כתמונת השנה

מאז תחילת העשור גויס העכבר היהודי להגן על הכבוד היהודי – למשל, למנוע מיאסר ערפאת להיבחר לאיש השנה של הגולשים באתר מגזין טיים ולדאוג שהצילום של מוחמד א-דורה לא ייבחר לתמונת השנה של MSNBC

http://www.nrg.co.il/online/10/ART1/452/263.html

אלא שכל אותה תמונה משתנה בהדרגה בעתונות הישראלית החל ממעריב:

"הסרטון של א-דורה מפוברק"

מומחים שצפו בצילומים של מוחמד א-דורה שנורה, לכאורה, ע"י צה"ל לפני שבע שנים קבעו: הכל מבוים.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/642/092.html

זמן לא רב קודם במעריב:

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/635/213.html

זה קרה בדיוק לפני שבע שנים. בערב ראש השנה. צלם פלשתיני של ערוץ פרנס 2 הצרפתי, טלאל אבו-רחמה, צילם 27 דקות של סרט בצומת נצרים. יריות. צ'רלס אנדרלין, הכתב של הערוץ הצרפתי בישראל, שידר פחות מדקה. ראינו רק אב ובנו מסתתרים מאש, כביכול ישראלית. הכדורים שורקים ברקע. האב נראה כמי שמתחנן על חיי בנו. הבן, מוחמד אל-דורה, מצטנף לקראת מותו. התמונות היו קשות. אין רשת בעולם שלא שידרה אותן. זה היה האות למהומה עולמית. מוחמד אל-דורה הפך לסמל.

אז מי רצח, הרג או פגע במוחמד אל-דורה? הגרסה העולמית ידועה. ישראל רוצחת ילדים. הנה, יש תמונות. רואים את הילד נפגע, והתמונות שודרו כבר, בישראל ובעולם, אלפי פעמים וגרמו למהומה רבתי. יש האומרים שאלה התמונות, יותר מכל אירוע אחר, שהובילו גם להתחממות האינתיפאדה, גם לגל העוינות האדיר לישראל בעולם בכלל ובעולם הערבי בפרט, וגם להתקוממות של ערביי ישראל.
כל ערעור על האצבע המאשימה כלפי ישראל נתקל בתגובות מזלזלות. אפילו ישראל הרשמית, צריך להודות, לא מיהרה להכחיש. הרי הנזק כבר נעשה. אז מה לנו כי נצטרף לתוהים ולמערערים,

שמתעקשים לבדוק?

צוות של הטלוויזיה הגרמני ביצע תחקיר. התוצאה היא הפרכה של הגרסה על אשמת חיילי ישראל. משום מה, בישראל, עד היום, יש התעלמות כמעט ממלכתית מהטענות שדווקא מנקות את ישראל מאשמה. ישראל מעדיפה לשכוח. לא לפתוח את הפצע.

מדוע לא נחשף הסרט המלא? אנדרלין, הכתב בישראל טען באוזניי שהכללים בעניין הזה הם אותם כללים שמנחים את העיתונות. גם צילומי מפגינים בפקיסטן לא היו נמסרים למשטרה, גם אם זו היתה מבקשת. היתה פנייה לספק את הסרט המלא לצורכי הסברה, מספר אנדרלין, אך היא נדחתה. אבל אם תהיה פנייה רשמית מישראל, מוסיף אנדרלין, לא לצורכי הסברה, היא תישקל.

אלא שיש בעיה. לפי פסק הדין, אנדרלין תירץ את סירובו בכך שהסרט מציג את ייסורי הגסיסה של מוחמד אל-דורה. האמנם? ביהמ"ש הצרפתי מבהיר - בהסתמך על עדויות אלה שכן ראו - שאין תמונות כאלה בסרט המלא.

כלי תקשורת שונים בצרפת, בארה"ב ובארצות אחרות העלו ומעלים ספקות באשר לקטע הקצר והערוך, שגרם לנזק התעמולתי הגדול ביותר לישראל. מוחמד אל-דורה, אכן, הפך לסמל של הברוטליות הישראלית. אפילו בן-לאדן, באחת הקלטות שלו, השתמש באותה תקרית. כך גם נשיא ארה"ב לשעבר, ביל קלינטון, בספר זיכרונותיו. גם אם אנדרלין לא התכוון לכך, הסרט הפך לכלי התעמולה הבוטה ביותר נגד ישראל בעשור האחרון. יותר מהטבח בג'נין, שלא היה ולא נברא.

מוחמד אל-דורה ממשיך לשמש, אצל חלק ממתעבי ישראל, מעין אישור סמוי לעלילות הדם. היהודים רצחו ילדים. הישראלים ממשיכים.

שבע שנים חלפו. ראש השנה לפני שבע שנים היה אחד הקשים שידעה ישראל. הגיע הזמן שגם ישראל הרשמית תתעורר. יש לנו מספיק עלילות דם מודרניות. אין שום צורך לתת לעוד אחת, אולי החשובה בהן, להסתובב שם בחוץ, ועוד עם חותמת כשרות של ישראל.

אחת התגובות למאמרו של ימיני המגיעה מיוהנסבורג, מדברת בעד עצמה, השפעת סרט על א-דורה על האנטישמיות ביוהניסבורג, אגב המנעות משרד החוץ לסייע:

ועוד קודם:

הצדעה לתקשורת האירופית

בן דרור ימיני 11/2/2005

http://www.nrg.co.il/online/1/ART/868/688.html

הטור הזה נוהג להאיר מדי פעם פינות אפלות בשיח האנטי-ישראלי. צריך להבהיר: מדובר בפינות אפלות לרבים מהישראלים, אבל בעולם הרחב, אלה לא פינות ולא אפלות. אלא שהפעם, הסיפור קצת שונה. זה התחיל עם ערוץ ARD של הטלוויזיה הגרמנית, שכבר מזמן פרסם תחקיר על נסיבות הריגתו של הילד מוחמד א-דורה, שהפך לסמל המוביל של האינתיפאדה הנוכחית. לפי התחקיר, לא חיילים ישראלים הרגו אותו. בישראל אין דיון רציני. מי שמנסה לטעון שלא חיילי צה"ל הרגו את א-דורה - נשמע קצת תמהוני.
 
והנה, באירופה לא מדובר בתמהונים. בצרפת יש בימים אלה דיון נוקב, שכולל חילופי האשמות על הטיה, על הטעיה, על בישול בעריכה. מי שהצית את הוויכוח היה דווקא דניס ז'מבאר, עורך "ל'אקספרס", שפרסם מאמר ב"לה-פיגרו". הטענות שלו היו נוקבות.
 
אין לי שום תוכניות לומר משהו על העניין עצמו: האם היו אלה ישראלים או פלשתינים שגרמו למותו של הילד מוחמד אדורה. הנזק כבר נגרם. ראשית, מעצם מותו של הילד. ושנית, הילד הפך לסמל, והנזק לישראל היה אדיר. אבל כן צריך, לפחות הפעם, להצדיע לעיתונאים מגרמניה ומצרפת, שהתעקשו לרדת לחקר האמת. הטענות וטענות הנגד, אגב, מזכירות מאוד את הוויכוח שהתקיים בעקבות הסרט על וידוא ההריגה של סרן ר' לילדה איימן אל-המס, ששודר ב"עובדה". האם היה שם בישול? האם היתה הטעיה?
 
מה שברור הוא, ששום דבר, כנראה, הוא לא מה שנדמה לנו, גם אם הצילומים הראשוניים "מוכיחים" אשמה כזאת או אחרת. זה נכון בעניין א-דורה, וזה נכון, כפי שהתברר שוב השבוע, גם בעניינה של אל-המס.
אלא שהפעם, הוויכוח המשחרר את ישראל מאשמה מתנהל באירופה יותר מאשר בישראל. ולשם שינוי, זה ציון דרך חיובי.

וכל זה לא עושה רושם על ראשי המדינה:

רה"מ התנצל על הרג אזרחים חפים

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/433/799.html

בפתח הישיבה עודכנו ראש הממשלה והשרים בנחיתת רקטת הקסאם בשטח בית ספר בשדרות ופציעתו האנושה של תושב העיר.  "היו גם מקרים קודמים בעבר, בהם ישראל התנצלה ונשאה על גבה מקרים של הרג חפים מפשע", אמר אולמרט, תוך שהוא רומז לפרשיית מותו של הילד הפלשתיני מוחמד א-דורה. "אני לא מתנצל, ואני רוצה להגיד למפקדי הצבא כל הכבוד על פעילותם נגד הטרור".